כבד פה וכבד לשון
"והא-להים יבקש את נרדף". פסוק זה היה ליסוד מוסד בעולמה של תורת ישראל. בעוד שדתות אחרות מפארות ומרוממות את בעלי
כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)
גלאט עושר וגלאט יושר
לאחר המסע המרתק ב"דרך האבות" של ספר בראשית, ההזדהות עם סבלם של המשועבדים המצרים והיציאה הגרנדיוזית משם, תוך כדי המאורעות
סייג לחוכמה
נתן שרנסקי ישב פעם עם חבר לארוחה. "בים יש מיליון דגים", שאל את חברו, אתה יודע למה דווקא הדג הזה,
מסכת תרומות
לאחר המחזה הנשגב של קריעת ים סוף, ההוד וההדר של מעמד הר סיני, הציוויים המרובים של פרשת משפטים שחובקים עולם
שפטת מרובה – לא שפטת
"לכל שבת יש מוצאי שבת", אומרים בצבא, ולכל קריעת ים סוף ומעמד הר סיני יש פרשת עבד עברי ופרשת "אם
פן ינחם העם
לאורך כל תולדותיו נע העם היהודי בין ערוץ ההיסטוריה לערוץ ההיסטֶריה. כמאמר המשורר: אין יום דל. או מחדל או פסטיבל,
חירות אני נותן לכם?
במוקדה של פרשת בא עומדת יציאת בני ישראל מעבדות לחירות. ברם, המעיין בפרשה ילמד שלא חירות יש כאן אלא עבדות.
בעזרת השֵם
היה זה עוד ביקור שגרתי שבו יצא אבא, הרב מנחם הכהן, "לבקש את אחיו" באחת הקהילות ברומניה. כדרכו בקודש, דרש
בעזרת השיימינג
הקהילה הייתה לאחד מסממני ההיכר הבולטים ביותר של יהודים בכל ארצות פזוריהם. יהודי מעולם לא ייחל להיות רובינזון קרוזו, חי