בין ים סוף לטבעת החנק: הפרשה כקריאת עומק לדור של מאבקי זהות
פרשת בשלח איננה רק סיפור ניסי של קריעת ים סוף. היא אחת הפרשות הפוליטיות, החינוכיות והקיומיות ביותר בתורה. היא מספרת
פרשת בשלח איננה רק סיפור ניסי של קריעת ים סוף. היא אחת הפרשות הפוליטיות, החינוכיות והקיומיות ביותר בתורה. היא מספרת
פרשת בא מתארת את אחד הרגעים הדרמטיים ביותר בתולדות עם ישראל: היציאה ממצרים. אך עיון מדוקדק בפרשה מגלה דבר מפתיע:
פרשת וארא פותחת בשלב מכריע במאבק שבין עבדות לגאולה. משה ואהרון נשלחים שוב אל פרעה, והקב"ה מודיע מראש: "ואני אקשה
פרשת שמות פותחת בספירה יבשה לכאורה: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". לא סיפור גבורה, לא דרמה – שמות. אך
פרשת ויחי, פרשת סיום ספר בראשית, איננה רק סיפור פרידה. היא הצצה נדירה אל רגע שבו עם עומד על סף
פרשת ויגש איננה פרשה של רעש, אלא של שבירת שתיקה. אין בה מעמד הר סיני, אין בה מלחמה, ואין בה
פרשת מקץ וחג החנוכה נפגשים כמעט בכל שנה, ובמבט ראשון נדמה שמדובר בשני מעגלים שונים: האחד – סיפורו של נער
פרשת וַיֵּשֶׁב נפתחת במילים "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב", כביכול מנוחה, שקט. אך בתוך דקות מתהפכת המציאות: קנאה, שנאה, שבר במשפחה, מכירת אח,
פרשת וישלח עוסקת בשאלות הגדולות של חיינו הציבוריים והלאומיים: זהות, אחריות, התמודדות עם פחד, גבולות, פיוס, ובעיקר: מהי מנהיגות מוסרית
פרשת ויצא פותחת ברגע אנושי עמוק ומציבה את יעקב ברגע מכונן של חייו: לילה אחד, בדרכו מבית אביו אל הלא-נודע,