שרידות התלויה בדבר

פרשת דברים, שנקרא השבת, הינה הפרשה אותה תמיד קוראים לפני תשעה באב, יום שבו נחרב בית המקדש והתחילה גלות עם ישראל, שאנו זוכים ב"ה להשתתף בסיומה.

כאשר אנו מתבוננים בפרשה, מדהים לראות שמה שמשמש את משה כפתיח לכל חזרתו על התורה בספר דברים, שהינו משנה תורה, הינו לשוב ולהזכיר את המטרה של כל ההיסטוריה של עם ישראל ממקורו ועד ליציאת מצרים, קיום ההבטחה שניתנה לאברהם יצחק ויעקב – ירושת ארץ ישראל.

נראה כאילו לפני שנכנסים אנו לתשעה באב, רוצה משה להזכיר לנו בקריאת פסוקים אלו את הקשר שבין עם ישראל לארצו כי אין שום ספק שרק הנאמנות הבלתי תלויה של עם ישראל לארצו, שאפשר לנו להתגבר על כל הצרות ולהיות לעם נצחי, ששום הסבר סוציולוגי לא יוכל להסביר את שרידותו.

בקריאה של תחילת הפרשה יכולים אנו לקבל מענה לבעייתיות העכשווית לגבי הקישור המוחלט והנצחי שבין ישראל לארצו והקשיים הפנימיים והחיצוניים שהוא מעורר.

שוב רואים אנו את הרלוונטיות המדהימה של תורתנו הקדושה ל"פרשיות השבוע" שאנו חווים בימינו.

ספר דברים, שמהווה כמין חזרה על תולדות ישראל במדבר משולב תוך כדי הבאת החוקים והמשפטים, ככל התורה כולה המשולבת סיפורים וחוקים ומצוות. וכך פותחת התורה באמירה של "הואיל משה באר את התורה לאמר" ולאחריה מופיעים פסוקים רבים הבמטאים את קישורו של עם ישראל לארצו כהקדמה לחוקים ולמשפטים. כאילו כדי לומר לנו שבלתי אפשרי לקבל את התורה בלי לחבר את עצמנו ליישום ומימוש של ההיסטוריה, עד לבניין מדינה וחברה מתוקנת בארץ ישראל.

ואכן, אחד העניינים המרכזיים המתוארים בפרשה (ושלא במקומו) הוא עניין חטא המרגלים – זאת משום שבא משה ללמדנו שאין אפשרות לקבל את התורה אם אין אנו רוצים את הארץ (בדומה למה שאמר הקב"ה לאברהם להעלות את בנו לעולה לאחר שויתר על הארץ בכריתת ברית עם אבימלך והפלשתים).

ואכן, כל דור המדבר שחטא בחטא המרגלים לא זכה להיכנס לארץ ואנו זוכרים בכך את מה שאמר המדרש על מעמד הר סיני שאמר הקב"ה לישראל: "אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לא שם תהא קבורתכם" – ואכן כל אותו הדור מת במדבר ושם היה קבורתו – כאילו מבקשים מאיתנו להבין שבעיטה בארץ ישראל מהווה סירוב מובהק לקבל את התורה.

ומסורת בידינו מתורתו הקדושה של גאון ישראל רבנו הגר"א מולנה כי: "בעוה"ר, רבים הם החוטאים חטא גדול של וימסאו בארץ חמדה, גם רבים מתופסי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים נסחפו בקליפת חטא המרגלים בכל מיני סברות כוזבות… שאין מצות ישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה, דעה זו שכבר הופרכה ע"י גאוני עולם ראשונים ואחרונים. […] ותקון חטא המרגלים צריך לבוא אך ורק ע"י בנין ירושלם והרחבת הישוב במצות הרחבה, צו הנבואה "הרחיבי מקום אהלך" וכו' בסעד"ש".

ולכן, מידי שנה בשנה לפני תשעה באב שמציין את חורבן הבית וגלותנו מארצנו אנו קוראים את פרשת דברים המתארת את הסכנה הטמונה באי שייכותנו לארצנו – ללמדנו את התיקון המוטל עלינו.

יוצא איפה, שהנסיון לנתק את התורה כאמונה מישראל כעם הוא הוא העיוות שמשה רבנו מגנה בחריפות בהזכירו את כשלון דור המדבר בפתח ספר דברים, ערב ט' באב, על מפתן הכניסה לארץ ישראל. יש כאן ללא ספק חומר למחשבה. ובקריאת פרשיות התורה בעיון וכובד ראש יתגלה שאותם היהודים אשר נשארו נאמנים לתולדותם הלאומית, על אף הקשיים המתוארים כבר בתורה עצמה, למרות שמסיבות אישיות אינם מקיימים את מצות התורה, יותר נאמנים הם ליעודה של תורת משה מאותם היהודים אשר מבקשים להפוך את התורה למין דת כאילו אוניברסלית הנשארת חסרת חיות ומשוללת תקוה בהיותה מנותקת משורשיה הלאומיים המושרשים באדמת קודש של ארץ ישראל.

(דברים חזון תשפ"ג)