כל המאמרים במדור בדרכו של הרב יהודא אשכנזי (מניטו)

המתבונן בפרשתנו, אינו יכול שלא להתפלא מהחזרה הכמעט מילולית של פסוקים כפי שנאמרו בפרשיות תרומה תצווה. נשאלת השאלה – מדוע חוזרת התורה לפני התיאור של

פרשתנו עוסקת רובה ככולה בעניין חטא העגל. למרות הנטיה לתלות את החטא בעם ישראל צריכים אנו לדעת שהערב רב אותו הוציא משה ממצרים יחד עם

פרשתנו הינה המשך ישיר של הפרשה הקודמת. הפסוק שבתחילת פרשת תרומה: "וידבר ד' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה", משמש פתיחה

לאחר מתן תורה, המתאר את יסודות הזהות של האדם בהתאם לרצון ה', פרשת משפטים הגדירה את תפקודה של חברה מתוקנת. לא תיאור של ה"מדינה האידיאלית",

פרשתנו ממשיכה את מעמד הר סיני. אך בעוד שבפרשת יתרו דובר בדברים כלליים, מתפרטים הכללים בפרשתנו; מתחילים לרדת לפרטי פרטים. ואמנם מתחילה פרשתנו במצוות עבד

פרשתנו מתארת עוד שרשרת בתהליך שהחל ביציאת ישראל ממצרים. שכן אל לנו לחשוב שקבלת התורה בהר סיני היתה המטרה של יציאת ישראל ממצרים. אמנם זהו

פרשתנו ממשיכה את סדר גאולת ישראל ומתחילה בתיאור הליכתם של בני ישראל במדבר לאחר יציאתם ממצרים ולפני כניסתם לארץ. כאשר אנו מתבוננים בפרשה יכולים אנו

פרשתנו הינה המשכה הישיר של הפרשה הקודמת, באשר היא ממשיכה את מכות מצרים, שמטרתן אינה רק בגדר עונש למצרים, כי אם לגילוי שמו של הקב"ה

בסוף הפרשה הקודמת יוצא משה מעם פרעה לאחר שביקש ממנו לראשונה לשחרר את ישראל לעבוד את ד' במדבר. על דרישה זו של משה עונה פרעה

אנו פותחים השבת את ספר שמות, אותו אנו רגילים לכנות כספר הגלות והגאולה. אולם, אם מתבוננים אנו בסיפור הפרשות הראשונות של ספר שמות, יכולים אנו