כל המאמרים במדור מבט לחיים מתוך הפרשה

פרשת חוקת מתארת את שנת הארבעים והאחרונה להליכת בני ישראל במדבר. נדמה, שהלקחים לא הופקו העם ממשיך בתלונותיו על מזון ומים. במהלך ארבעים שנה הללו

הפטרת השבוע מסתיימת בשני פסוקים משמעותיים : 'וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה. לא לחינם נבחרו

בסוף הפרשה מופיעה שירה קצרה המזכירה בפתיחתה את שירת הים: 'אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי

אין הרבה חדש תחת השמש. מתוך הקריאה בפרשתנו לומדים אנו, בדומה לסיפורים מקראיים אחרים, על קנאה ומריבה על הבכורה ולמי מגיע יותר. מקריאת הפסוקים יש

העונש שהוטל על עם ישראל בעטיו של חטא המרגלים הוא אחת מהמכות הקשות שספג עם ישראל בלכתו במדבר. דווקא בשעה כה קשה מצטווה משה ללמד

דו שיח נוסף המתקיים בין משה ליתרו מתואר בפרשתנו. הפעם מדובר ברגע הפרידה. משה מבקש מיתרו, שיצטרף למסע לארץ ישראל ומנמק זאת באומרו: ' וַיֹּאמֶר

בלב פרשתנו מספר נושאים סמוכים זה לזה: שילוח הטמאים מן המחנה, מעילה, סוטה, נזיר וברכת כהנים. חכמים ביארו את הקשר שביניהם במספר אופנים, אולם בפשטות

פרשת הנזירות המופיעה בפרשה חוזרת ונשנית בהפטרה בסיפור המופלא של התגלות המלאך למנוח ואשתו. בסיפור מובלטת הפסיביות של מנוח ואשתו. אין אנו שומעים על מנוח

ספר במדבר פותח במפקד של עם ישראל במדבר. אין זה המיפקד הראשון. המדרש מונה עשר פעמים, שנמנו ישראל ובתוכם חמשה שנעשו בהיותם במדבר (במדבר רבא