הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)פרשת חוקת מתארת את שנת הארבעים והאחרונה להליכת בני ישראל במדבר. נדמה, שהלקחים לא הופקו העם ממשיך בתלונותיו על מזון ומים. במהלך ארבעים שנה אלו הוריד ה' מן לעם ושתו מים בזכותה של מרים. לאחר מותה של מרים כלו מקורות המים העם שב והתלונן כדאשתקד. בפרשה מתוארות שתי תלונות הדומות בתכנן אולם ניכר פער משמעותי בתגובה האלוקית. וזו לשון התלונה הראשונה (כ, א – ה):
וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה' : וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ: וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת.
הקב"ה נענה לתלונותם של העם ומצווה את משה:
קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם.
לאחר זמן קצר חוזר העם ומתלונן פעם נוספת (כא, ד – ה):
וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל.
לאחר תלונה זו אין ה' מספק מזון ומים, אלא מכה אותם בנחשים – 'וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל'.
בעוד שבתלונה הראשונה הקב"ה נענה לבקשת העם הרי, שבתלונה השניה הוא מכה אותם בנחשים ומוסיף מכה נוספת למכותם.
לכאורה מדובר בשתי תלונות זהות ומדוע הייתה תגובתו של ה' כה שונה בכל אחת מהתלונות?
התבוננות נוספת בתוך פסוקים מעלה שוני גדול בין שתי התלונות. התלונה הראשונה היא לגיטימית. אין לעם מקורות מים ולכן הוא מתלונן. תסכולו של העם מורגש ותלונתו מתייחסת גם לעצם העלייה לארץ וכדבריו: 'וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת'. אולם כאשר התלונה היא לגיטמית אין דנים את העם בשעת כעסו.
בתלונה השניה מתריס העם כלפי מעלה. בתלונה זו מערער העם בסמכותו של הקב"ה ובסמכות מנהיגם משה. וכך נאמר: וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקִים וּבְמֹשֶׁה . אמנם תוכן התלונה הוא חסרונם של המים, אבל גישתו של העם פסולה.
העונש שמקבל העם מזכיר לנו מכה ממכות מצרים. וכשם שפרעה התחנן וביקש ממשה שיתפלל כדי להסיר את המכה מארצו כך ישראל בלשון דומה מבקשים: 'וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם'.
מי שדבר סרה על ה' ומפגין חוסר אמונה, תרופתו שיצטרך לבוא לפני ה' ולבקש תרופה ועזרה.
הביקורת הנוקבת על פרעה לא היתה רק על כך, שאינו שחרר את ישראל ממצרים. פרעה דבר סרה על ה' ותפקידן של המכות להזכיר לפרעה את תלותו בבורא עולם.
כל אדם דתי שואל ומקשה שאלות על הנהגתו של הקב"ה בעולם. כל אחד רשאי לבקש את בקשותיו ולהתפלל על שאיפותיו. אולם אסור להתריס לכפור בטוב שמעניק לנו ה'. בתלונה הראשונה התלוננו ישראל על חוסר המים מתוך תודעה עמוקה שהקב"ה הוא המספק חיים לכל ברייה. בתלונה השניה התריסו כלפי שמיא ובקשת המזון והמים שימשה ככיסוי להתרסה.
תלונות ובקשות הן לגיטמיות במערכות השונות של חיינו. מותר להתלונן במקום העבודה, מותר לבכות על יחס לא הוגן בתוך הקהילה, אבל לעולם אסור לפגוע ולהתריס כנגד המערכת כולה. גם כאשר קצרה נפשנו ישנן דרכים רבות להשיג את שאיפותנו ולהגשים את רצוננו.
(חוקת תשע)
