וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'
קורח פותח במסע הסתה כנגד משה ואהרן. רבים מן הפרשנים ניסו להבין מה היתה טענתו המרכזית של קרח, ומה תבע מאהרון ומשה? נתמקד בהסברו של המדרש תנחומא:
"ויקח קרח" מה כתיב למעלה מן הענין ?דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם צצית (במדבר טו)? קפץ קרח ואמר למשה:אתה אומר 'ונתנו על צצית 'וגו' טלית שכולה תכלת מה היא שיהא פטורה מן צצית? א"ל משה חייבת בצצית.
אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטר אותה?!
בית מלא ספרים מהו שתהא פטורה מן המזוזה? אמר לו חייבת במזוזה.
אמר לו: כל התורה כולה רע"ח פרשיות שיש בה כולן אין פוטרות את הבית ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית. דברים אלו לא נצטוית עליהם ומלבך אתה בודאם (תנחומא ,קרח ב')
המדרש מנסח את טענותיו של קורח ועדתו בהשראתה של מצות ציצית הסמוכה לפרשה. קורח שואל את משה שתי שאלות והוא משוכנע, שתיתכן רק תשובה אחת לשתי שאלותיו. ציפיותיו של קורח לתשובתו של משה התפוגגו כאשר שמע תשובה הפוכה מזו שחשב. ומנגד, מה חשב קורח בשעה ששאל את משה שאלות אלו?
המהר"ל ב'תפארת ישראל' מסביר, שקורח היה משוכנע שמשה יסבור, שטלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית. וכי בגד שכולו תכלת זקוק לעוד פתיל תכלת כדי, שהאדם יזכור את מצוותיו של הקב"ה?! וכי כאשר הבית מלא ספרים יש צורך בתזכורת מיוחדת של המזוזה?!
והנמשל ברור, וכי כל העדה כולם קדושים ומדוע יש צורך באדם מיוחד שינהיג את הצבור ויהיה בעל מעמד גבוה יותר?!
משה נחרץ בעמדתו ותשובתו, שגם כאשר ישראל כולם קדושים זקוקים הם לכהן ולמנהיג לאדם, שיהיה במעלה גבוהה יותר. קורח חשב שכאשר עם ישראל הגיע למעמד הר סיני , והוא חונה סביב המשכן הוא אינו זקוק להנהגה – "כל העדה כולם קדושים". ומנגד משה סבור, שגם בשעה שהעם כולו קדוש יש צורך בגורם, שינווט את העם מבפנים ומבחוץ. הגורם נמצא מחוץ לארון הספרים במזוזת הבית או לפתיל תכלת שקשור בשולי הבגד ובכנפיו. מנהיגות נחוצה לכל קהילה, לכל צבור שכן ייחודו של המנהיג שהוא לוקח אחריות.
קורח מערער על סמכותו של משה – 'בית מלא ספרים' (מוסר התורה לעם ישראל) וכן על סמכותו של אהרון (תכלת שבגדיו תכלת).
קורח טועה טעות חמורה 'אין החי נושא את עצמו' , העם זקוק למנהיגות לפתיל תכלת בכנפה, שתוכל לסמן לה את היעדים. מנהיגותו של משה, שנבחרה על ידי הקב"ה, היא איננה מנהיגות סקטוריאלית ולכן היא יכולה להשליט סדר שיביא לאחדות האומה.
קורח קורא מחד, לביטול המחיצות לביטול הפערים אבל מאידך הוא מתעלם מהעובדה שאנשים שונים זה מזה. גם עדה שלכאורה כולם קדושים הטליתות לא כולן תכלת. התבוננות מעמיקה בתוך קהילה יש בה כדי לחשוף את השונה בין האנשים.
מכאן שהמשפט, שנפוץ בפי הבריות: 'טלית שכולה תכלת' פירושו: וכי אתה באמת טלית שכולה תכלת?! המשפט נאמר כביקורת לאותו אחד, שמתהדר בכישוריו ובמידותיו ואינו מסוגל לראות שום חסרון או פגם באשיותו. גם מי שסבור כך, שטליתו מושלמת טוב יעשה שיטיל בה פתיל נוסף של תכלת, שיוביל אותו ליראת שמים טהורה וזכה. הפתגם אומץ לפי פרשנותו של משה שגם מי שלכאורה טלית שכולה תכלת צריך פתיל תכלת.
גם כיום עלינו לשאוף למנהיגות שיכולה להבחין בין הקבוצות השונות בעם. כל אחת טוענת שהיא "העגלה המלאה" – עדה קדושה ומגדירה את העגלה השניה כ"עגלה ריקה". אנו מתפללים ומצפים למנהיגות שהיא לא סקטוריאלית, אלא מנהיגות שרואה עצמה כמנהיגה את העם כולו.
(קורח תשע)
'אף אחד אינו טלית שכולה תכלת'
השארת תגובה