כל המאמרים במדור הגיגים

הרמב"ם ניסח את י"ג עיקרי האמונה. ברבות הימים התברר כי מספר העיקרים גדול מידי וניתן לצמצמו משמעותית. לא ויתור או ביטול על עיקרים אלא הכלה.

מה העיקר במסע? לכל 'מסע' יש שלושה שלבים מובחנים: יציאה מנקודת המוצא, המסע עצמו והחניה בנקודת היעד. פעמים היציאה היא העיקר, כמו: "ויצא יעקב מבאר

קנאת פנחס בפרשתנו פותחת את הדיון השנתי ההכרחי בנושא הקנאה לשם יתברך. נימוק שכל הכיתות בימי בית שני נאחזו בו כדי להצדיק את עמדתן… והסוף

חז"ל מפרשים ודורשים כל פסוק בפרשה בגנותו של בלעם, והוא זכה לתואר – בלעם הרשע. התנהלותו הנבואית כגדול נביאי הגויים, נראית לכאורה ללא דופי. מהיכן

"מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנאכֵלָה". התגובה החמורה של משה רבנו, 'הרגני נא הרוג', נתפסת כחסרת

חידה שנתית. התורה, המקמצת בדרך כלל במילותיה, 'מבזבזת' למעלה מ-60 פסוקים על חזרה מיותרת לכאורה על פרטי הקורבנות הזהים בפרשת הנשיאים. התשובה המקובלת שמה את

פסח, יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים, שבועות, כל חגי הגאולה הנצחיים של עם ישראל נחוגים בין פסח לעצרת על סרגל ספירת העומר. הסדר שלהם

על אף שיפתח נמנה בחז"ל בין 'קלי עולם', ראוי וחובה שנלמד ממנו כיצד טוענים טענות פוליטיות. חדור בצדקת דרכו הוא מגולל את טיעוניו בפני מלך

קנאת פנחס בפרשתנו פותחת את הדיון השנתי ההכרחי בנושא הקנאה להשם יתברך. נימוק שכל הכיתות בימי בית שני נאחזו בו כדי להצדיק את עמדתן… והסוף

בפרשה זו שלשה 'גיבורים': בלק, בלעם והאתון. מניעיו ומעשיו של בלק צבועים ב'צבע' ברור לחלוטין. כמלך הוא עושה כל אשר לאל ידו להציל את עמו,