משמעת צבאית מן התורה

הגמרא המצוטטת ביותר בימים אלו: "אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם… אמר רב חמא בר אבא: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה" (יבמות סב, ב). קטע אניגמטי שאינו מתיימר לספר סיפור היסטורי אלא לחוות דעה היסטוריוסופית בפרספקטיבה של מאות שנים מן האירועים ההיסטוריים.
כך ניסח מורנו הרב נריה זצ"ל את השאלה המפורסמת: "כיצד ייתכן שדווקא תלמידי ר"ע היו אלו שנכשלו ב'ולא נהגו כבוד זה בזה', הרי ר"ע הוא שאמר 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה', והוא אשר דיבר על 'חביב אדם שנברא בצלם… חביבין ישראל' (אבות פ"ג מי"ד), והוא אשר אזר אומץ לדרוש את אשר לא העזו לדרוש לפניו ש'את ד' אלוקיך תירא –לרבות תלמידי חכמים'" (פסחים כב ע"ב).
האניגמטיות שבקטע לעיל נפתרה באיגרת רב שרירא גאון (מהדורת לוין, נוסח צרפתי, עמ' 13) ממנה עולה כי מדובר על מיתה במלחמה (אסכרה היא עסקרא =צבא), "והוה שמדא על תלמידוי דר"ע". מלחמת השמד היא מלחמתו של בר כוכבא בכל מקום בחז"ל. התשובות ההיסטוריות והפרשניות 'המאתרגות' את חלקו של רבי עקיבא במלחמה בה נהרגו קרוב למיליון איש מוכרות אף הן. אני מבקש להוסיף לדיון את חלקי בהתייחסות למקורות גלויים.
רבי עקיבא עצמו, לאחר שהעמיד תלמידים במקום אלו שמתו, ובכך הציל את עם ישראל מכיליון רוחני, אומר לתלמידיו החדשים: "א"ל: בניי הראשונים לא מתו אלא שהייתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם. עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה" (מדרש רבה – בראשית, סא, ג).
בפארפרזה- 'לאחר שמתו עשרים וארבעה אלף תלמידיו של רבי עקיבא שעינם היתה צרה איש בזולתו, יצא רבי עקיבא ודרש: 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה'. אהבת היהודי באשר הוא, מחייבת פירגון בכל מסגרת, כולל הצבאית. זו אינה נגזרת של משמעת או צורך סוציולוגי אלא כלל הנובע מלימוד התורה. מי שלומד תורה כהלכה יבין ויידע כי גם המשמעת הצבאית מן התורה. מיד – "עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה".
(בחוקותי תשעט)