הליכה היא פעולה הפוכה מעמידה. הליכת האדם מנקודה אחת לרעותה מבטאת את כוח החיות שבו. היא מבטאת את שאיפתו ורצונו לשנות את הסטטוס הפיזי והרוחני שלו, שאלמלא כן, למה לו 'ללכת'? בעמידה במקום, בדריכה, יש לכאורה שאיפה לשמור על הסטטוס הקיים, מה שאינו אפשרי מכל בחינה, משום שכל דריכה במקום ובכל תחום משמעותה נסיגה בפועל. על עניין זה יכול להעיד כל איש עסקים.
בנוסף לפרשתנו משה רבנו הולך במקרא עוד שלוש פעמים. האם קיים מכנה משותף לכל ההליכות הללו?
" וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב אֶל־יֶ֣תֶר חֹֽתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֵ֣לֲכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמֹשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם" (שמות ד,יח)
" וַיֵּ֛לֶךְ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־כָּל־זִקְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל" (שמות ד,כט)
" וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל" (דברים לא,א)
תחילה יש לשים לב כי במופע הראשון של ההליכה- "… אֵ֣לֲכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙…" הוכחה בדבר הקשר בין ההליכה לתשובה. התורה עצמה יוצרת קשר בין השורשים הללו, ה.ל.כ ו ש.ו.ב. בכל אחת מהליכותיו של משה רבנו, התורה מבטאת באמצעות הפעולה האלמנטרית הזו, ובאופן מטאפורי את האנרגיות החיוביות שהשקיע משה רבנו כדי לפעול מול: יתרו, אחיו, זקני ישראל, וכל ישראל. כך ממש אומר 'אור החיים הקדוש' על ה-'וילך' של פרשתנו: " וילך משה פירוש רוח החיים שבו…".
אכן, התשובה במובנה הרחב, הינה אם כן ביסודה הליכה, יציאה מן הקיבעון, דינמיות, ושינוי סטטוס. חידוש האנרגיות החיוביות של האדם. האדם קרוי הולך בניגוד למלאך, הסטטי, החד מימדי, החד משימתי הקרוי עומד. "כֹּה־אָמַ֞ר ה' צְבָא֗וֹת אִם־בִּדְרָכַ֤י תֵּלֵךְ֙ וְאִ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֣י תִשְׁמֹ֔ר וְגַם־אַתָּה֙ תָּדִ֣ין אֶת־בֵּיתִ֔י וְגַ֖ם תִּשְׁמֹ֣ר אֶת־חֲצֵרָ֑י וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים בֵּ֥ין הָעֹמְדִ֖ים הָאֵֽלֶּה" (זכריה ג,ז)
על רקע זה יש להבין את דברי הגמרא באופן שונה והפוך מן הרגיל: "דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין…" ( בבלי ברכות לד,ב). כבעלי תשובה אנו יכולים להגיע לטעות לאחר ש'הסתיים תהליך התשובה', בעמידה ודריכה במקום. צדיק אמיתי נמצא כל הזמן בהליכה הוא לעולם אינו עומד.
יותר מכך, העולם עצמו, הדינמי והאנרגטי, הוא תוצר של רעיון התשובה, לא ההיפך. בריאת העולם הוא תוצר התכנון של תובנת התשובה הקוסמית. הוא אשר אמרו חז"ל: "…שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן: כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, [וישראל], ושמו של משיח, והתשובה..", (תנחומא, נשא).
(האזינו תשפ)