צל האמונה

אם סכך נועד למנוע את אור השמש, מדוע יש דרישה הלכתית לראות את הכוכבים דרכו? ואם יש חשיבות לכך, מדוע דילולו פסול?

ההלכות הבסיסיות של סכך הסוכה מציבות כמה תנאים: שצילתא מרובה מחמתה, שלא יהיה מתחת לאילן או לבית אלא מתחת השמיים ושגידולו יהיה מן הארץ. תנאים אלו בתרגום לשפה אמונית יצביעו על 'צילא דמהימנותא'  (=צל האמונה), הם מצביעים על שורשי האמונה.

נראה כי זהו 'סכך דיאלקטי' הממלא פונקציות לכאורה סותרות. הוא מגביל את הראייה אך לא מבטלה כליל, מצד אחד. שומר על יושביה מפני החמה, מצד אחד, אך זו אינה שמירה טובה יותר מזו של גג הבטון בבית, מצד שני. היהודי נוכח לדעת כי הסכך מסתיר את השמיים אך הם נמצאים שם בוודאי, שהרי הוא רואה אותם מבעד לחרכים שבסכך.

אדם יכול לחיות עד 120 שנה עם הסברים טבעיים ודטרמניסטיים לגבי כל המתחולל במסכו, המספקים אותו שכלית באופן שלם. הוא יכול בקלות לגלוש למחשבה כי  הא-ל אינו מסתתר טוב אלא פשוט אינו קיים.

במילונים, שתי הגדרות למסך: וילון, פרגוד, מצד אחד, ו"לוח דיגיטלי להצגה חזותית של נתונים אלקטרוניים", מצד שני. האדם עבר בדורנו מן  המשמעות של מסך חוצץ אל מסך מציג. חושיו פרצו לכאורה את מגבלות המסך ואת מגבלות הראייה והשמיעה והמירו אותם במידע חזותי הפורץ מקידמת המסך ולא מן הקרניים הבאים מאחוריו.

המסך בדורנו כבר אינו מסתיר מידע אמיתי מן העולם אלא מציג (מצגת, מרקע) מידע חזותי, שקרי, וירטואלי, דמיוני. הוא יוצר מציאות של אילוזיה, הצגה. הדמיון שלנו למד לצרוך מזון מסוג חדש, אנו מזינים אותו באלקטרוניקה!!! כל חיינו התרבותיים סובבים כמעט סביב ההנאה החושית של המרקע (מרקע מלשון רקיע?).  במסך הטבעי הקרניים נאטמות לבל יגיעו לעינינו ובמסך העכשווי הוא הפך להיות בעצמו יוצר המידע.

התפתחות טכנולוגית זו מאתגרת אותנו מכל היבט. אנו חייבים לסנן את המידע האלקטרוני בשכלנו. חייבים לפעמים להשליט בכוח את השכל על הדמיון לבל יפרוץ בנו פרץ. חייבים לדעת לבכר תכנים חיוביים על אף מקורם האלקטרוני, מציאות שהאנושות מעולם לא חוותה בעוצמות כה גבוהות. אנו חייבים להתייחס אל המסך בדומה להתייחסות היהודית אל סכך הסוכה, לדעת לסנן באופן ש'חמתה לא יהיה מרובה מצילתא'. אנו צריכים לסנן באופן שהחמה תחמם אך לא תשרוף חלילה.

(סוכות תשפ"א)