בספרו החשוב "מנוס מחופש" (הוצאת דביר, תשפ"ד), כותב בין השאר אריך פרום בהתייחסו למלחמת העולם השנייה: "נאלצנו להכיר בכך שמיליוני בני אדם בגרמניה היו להוטים
אחד מהמנהגים הקשורים למסורת ליל הסדר הוא להשאיר כיסא ריק ליד שולחן הסדר. באותה מידה שרואים מי הגיע ומי נמצא ליד השולחן – רואים גם
קטניות הוא אחד הנושאים הכי מדוברים בחג הפסח. דבר זה נובע הן משום מרכזיותן של הקטניות בתפריט הביתי, כגון אורז, שעועית וקטניות אחרות, והן בגלל
כפי שהדברים נראים, אפשר כבר להתחיל לשיר: "שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע – בנט בא". לא יודע אם חזרתו של בנט לליבת הזירה הפוליטית
מאמר זה נכתב באדמת פולין בסיום סיור בן שבוע ימים במחנות ההשמדה, במחנות עבודה, ובשאר מקומות שנטבחו בהם יהודים זקנים עם נערים. נחשפנו לרוע ולרשעות
חג הפסח מעלה למודעות שלנו את אפשרות ההחמצה. ברמה הקונקרטית, מדובר כמובן בהחמצה של העיסה הנעשית חמוצה בתהליך תסיסה לפני אפייתה, ובשל כך היא נפסלת
פעם החילונים לא קראו לעצמם חילונים. הם קראו לעצמם חופשיים. כי כך הם זיהו את עצמם – אנשים שיצאו לחופש מכבלי הדת הכופה ומגבילה אותם.
האירוע המכונן בו עלה הלל לגדולה, והתמנה לעמוד בראש חכמי ישראל, התרחש לדברי חז"ל בערב פסח שחל בשבת. הלל הגיע מבבל לירושלים בדיוק כאשר מנהיגי
בחג הפסח אנחנו מספרים על מסע של עם שלם שהתחיל מתוך חושך, פחד ודיכוי, והוביל לחירות ולתקווה. גם היום, אלפי שנים אחרי, יש בינינו אנשים
"בארץ ישראל הסתיימה הקמת העם היהודי" – כך אמורה הייתה מגילת העצמאות להיפתח. הקמת העם היהודי לא החלה בארץ ישראל. לא כאשר מדובר באבותינו –
