סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית
בשבת חול המועד בפסח ובסוכות קוראים את פרשיית המועדות שבפרשת כי תישא, ובין היתר נאמר בה: "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם".
מן הסמיכות שבין איסור עבודה זרה לחג המצות למדו חז"ל בגמרא במסכת פסחים (דף קי"ח, ובדומה לכך במשנה במסכת אבות, ג' י"א): "כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה". רבינו יונה (בפירושו למסכת אבות) והרשב"ם (בפירושו למסכת פסחים) מדגישים שלא נאמר כאן "המחלל" את המועד, אלא "המבזה" את המועד, ומכאן שלא מדובר על מי שמחלל שבת או יום טוב, אלא על מי שפוגע בקדושתו של חול המועד. דווקא הימים הללו, שיש בהם מיזוג מיוחד של קודש וחול, של יום שגרה ויום מועד, דורשים הקפדה וזהירות יתרה.
בדומה לשבת וליום טוב, גם בימי חול המועד ישנן מצוות עשה ומצוות לא תעשה. מצד אחד, בימים אלה ישנה מצוות שמחה, ומצווה זו היא מן התורה. המצווה כוללת את סעודות החג ואת שאר ענייני שמחת הרגל, ונחלקו הפוסקים האחרונים האם יש גם מצוות "כבוד" ו"עונג" במועד, כמו בשבת (ראו שו"ת רבי עקיבא איגר, סימן א').
מצד שני, בחול המועד ישנו איסור מלאכה, אלא שכאן מצאנו מחלוקת נרחבת במיוחד בין הראשונים והאחרונים האם איסורי מלאכה בחול המועד הם מן התורה או מדרבנן (ראו ביאור הלכה על השולחן ערוך, אורח חיים תק"ל א', ומסקנתו הלכה למעשה לחשוש לדעת אותם פוסקים שסבורים שמלאכת חול המועד אסורה מן התורה).
מדברי התלמוד הירושלמי (מועד קטן, פרק ב' הלכה ג') משמע שקיים קשר בין שני העניינים; הוי אומר – איסור המלאכה בחול המועד נועד בראש ובראשונה כדי לאפשר ולהבטיח את שמחת החג (וראו על כך בהרחבה ב"קרן אורה" על מסכת מועד קטן, דף ב').
בין אם נאמר שאיסור המלאכה הוא מן התורה ובין אם נאמר שהוא מדברי חכמים, מפורש בדברי חז"ל שחמישה סוגי מלאכות הותרו בחול המועד: אוכל נפש, צורכי המועד, דבר האבד, צורכי רבים ופועל שאין לו מה לאכול.
היתר אוכל נפש כולל כל פעולה שנצרכת להכנת מזון במועד, ומדובר על היתר גורף ללא מגבלות. גם תיקון "מכשירי אוכל נפש", כמו למשל תיקון מקרר או החלפת מכל גז, ובכלל זה גם צורכי הגוף כמו תיקון מזגן – כל אלה מותרים במועד.
מלבד צורכי אוכל נפש, מותר גם לעשות מלאכות הנדרשות לשאר צורכי המועד, כגון שטיפת הבית, נהיגה ברכב, תיקון בגדים או השמשת מכשירי חשמל, אלא שמלאכות אלו מותרות רק בתנאי שאינן 'מעשה אומן', כלומר שאינן מצריכות ידע מקצועי או מיומנות טכנית מיוחדת. כמו כן, מותר לבצע פעולות כאלה רק אם אינן כרוכות בטרחה רבה, ורק אם לא כיוונו ותזמנו אותן באופן מיוחד דווקא לחול המועד.
היתר אחר הוא מלאכת דבר האבד, שכוללת כל מניעה של הפסד גדול. לכתחילה, גם מלאכת דבר האבד צריכה להיעשות דווקא בצנעה, ודווקא אם אין בה טרחה רבה, אך במקום הפסד גדול התירו גם מלאכה בפרהסיא.
ההיתר המשמעותי ביותר שנוגע לפעילות בצה"ל הוא ההיתר של "צורכי רבים". מרבית הפעילות הצבאית, גם זו שאין לה ממשקים מבצעיים ישירים, כלולה בהגדרת צורכי רבים, ועל כן רוב ככל הפעולות הנחוצות לצורכי המערכת הצבאית מותרות במועד. בדברי הפוסקים (ראו שולחן ערוך אורח חיים, תקמ"ה א' ובמפרשים שם) מפורש שעל צורכי רבים לא הטילו כמעט מגבלות במועד, ובעיקר כאשר מדובר על צורכי רבים שקשורים בדרך זו או אחרת למועד. לפיכך, פעולות לצרכים אלה מותרות ללא מגבלה, ואפילו אם הן נקבעו עקב אילוצים מערכתיים באופן מיוחד דווקא לימי המועד.
להלכה, כתבנו בספר תורת המחנה: "יש להימנע במועד מעשיית מלאכות לצרכים שאינם חיוניים, אף שיש בהן תועלת לרבים, כגון עבודות טיפוח בגינות ציבוריות, הכנת טקסים וכדומה, שעתידים להתקיים לאחר המועד. עם זאת, במידה ודחיית הפעולה מהמועד תגרום לביטולה לחלוטין, יש להתיר את ביצוע הפעולה ואפילו "במעשה אומן".
בהמשך לעיקרון של "צורכי רבים", מותר לעשות במועד מלאכות למניעת חשש סכנה, ואפילו סכנה עתידית. לפיכך, שגרת האימונים הצבאית, כמו גם תיקון של כלי רכב מבצעיים או משימות אחרות המשיקות לפעילות המבצעית או קשורות בה אפילו באופן עקיף – יכולים להתבצע בחול המועד כרגיל, והדברים נכונים באופן מיוחד בזמן מלחמה.
כמובן, בצד ההיתר המרחיב חשוב להקפיד על שמחת החג, וגם במהלך הפעילות המבצעית להשתדל להשביח קצת את סעודות החג, ואפילו בחטיפים, בממתקים או במשקאות מיוחדים (ללא אלכוהול כמובן!).
כמו כן, ככל שניתן יש להקדיש אפילו זמן קצר ללימוד תורה, ולקיים את תקנת משה רבנו, כפי שלמדנו בגמרא במסכת מגילה (דף ד', דף ל"ב): "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום: הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג".
