כל המאמרים במדור על סדר היום

"קבעת עיתים לתורה?" – שני מקורות סותרים עוסקים בדין וחשבון שעתיד אדם להיבחן בו לאחר מותו. המפורסם יותר הוא דברי רבא במסכת שבת: "שעה שמכניסין

הצירוף של OCD והלכה ידוע מאוד הן לעולם הרבני והן לעולם המטפלים. המינוח השכיח ביותר בעולם ההלכתי הוא "לצאת ידי חובה", לאמור: ההלכה מטילה עלינו

אין שום היתר שבעולם להוציא דבר מהקשרו, לסלף עמדות של אדם ולהציגן בצורה מעוותת, ובדרך זו להציג את מה שהוא אמר כקריקטורה. אלו העבירות החמורות

בתוכנו נפגעים רבים. זה נכון לאורך ההיסטוריה כולה. תמיד ישנם אבלים, חולים, כואבים ודוויים בקהילה, ואף על פי כן נחגג פורים לאורך השנים כולן. אולם

הסמכויות הרשמיות של הרבנות הראשית לישראל הן דלות מאוד, והאפשרויות שלה לרומם את קרן התורה הן עצומות. הסמכויות דלות: בחוק הרבנות הראשית, שהוא זה שבכלל

מה ניתן ללמוד משורות הלוחמים על דרכה של האחדות? אילו תובנות ניתן להעתיק משדה הקרב לחיים האזרחיים שלנו? כיצד באמת מושגת לחימה כתף אל כתף

ההנחה כי אפשר לעצור לפני הידרדרות לתהום, ועד אז ניתן לפעול בכיוון מסוים מתוך הנחה שכל האזהרות מהחלקה במדרון החלקלק לא תתגשמנה – התנפצה לכהן

30 יום קודם החג – חג הפורים – וההתלבטות כיצד יש לציין את חג הפורים השנה הולכת ומתעצמת. שיקולי הדעת ברורים מאוד: מחד גיסא, פורים

שלוש תרומות נתנו ישראל להקמת המשכן וקיומו – תרומת להקמת המשכן, "כל איש אשר ידבנו לבו"; תרומת מחצית השקל: "זה ייתנו: כל העובר על הפקודים

"וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" – היחס לנבחרי ציבור חייב לעבור שינוי לשני הכיוונים. כיוון האחד הוא הפסקת הפקרתם למתקפות שאסור שתתקיימנה. עומדת להם הגנה כפולה: