הבטחות צריך לקיים
מבחינה משפטית, כל ההבטחות שניתנו לפני הבחירות אינן מחייבות איש. יש לכך סיבות רבות. החוק אינו קובע כי ההבטחות האלה הן בעלות תוקף כיוון שלו
מבחינה משפטית, כל ההבטחות שניתנו לפני הבחירות אינן מחייבות איש. יש לכך סיבות רבות. החוק אינו קובע כי ההבטחות האלה הן בעלות תוקף כיוון שלו

בכל דיון ציבורי, גם זה הנראה כעוסק בנושאי ארגון ומנהלה, מאבק בצללים, ואפילו בשאלות של פוליטיקה , כוח והשפעה – יש גם גרעין אמיתי של
קיומה של מדינת ישראל ושגשוגה ממשיכים לאתגר את עולם התורה. לאחר שנים רבות של גלות, בהם הגענו לפסגות בתחום הפסיקה ההלכתית הפרטית והקהילתית – ניצב

הפולמוס על אופייה הציבורי של השבת בישראל מחייב, כמו בכל דיון הראוי לשמו, עשיית סדר לוגי בנושאים העומדים על הפרק, כיוון שלעתים מזומנות נשמעות בו
האם חייב אדם למנוע מילד של חברו לחטוא? על כך מלמד כפל הלשון שפותח את הפרשה: "אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו"

פרשת אמור, ובעיקר השנה, היא הזדמנות מצוינת להזכיר לעצמנו את מהות יום השבת. דברי הרמב"ן בפרשה הם יסוד היסודות: ניתן לשמור את כל הלכות שבת
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי: מצוות היובל מבטאת את עובדת היסוד כי ארץ ישראל אינה שייכת לעם ישראל.
בימים האחרונים ענו עדים למסע פרסום של משרד האוצר המבקש מתושבי מדינת ישראל להעדיף בהעסקה בראש ובראשונה את הזקוקים לעבודה מבני עמנו, ולא להעסיק עובדים
אחד המנהגים המיוחדים שבמנהגי החופה שבעם ישראל הוא הקראת הכתובה מתחת לחופה. הקראה זו אינה חובה הלכתית, ואינה חלק מהחופה. ביסודו היא נקבעה כדי להבחין

השבוע נציין תאריך מיוחד בתולדות הציונות הדתית – מאה שנים לעליית הרב קוק לארץ ישראל, ומינויו לרבנות יפו והמושבות. בכ"ח באייר תרס"ד (1904) הגיע הרב