הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם – מבית מדרשו של הרב קוק זצ"ל למדנו כי כל אחד משני הצדדים מהווה סמל למהות מסוימת. אין מדובר על אבות ובנים במשמעות הביולוגית של ההקשרים בלבד, אלא על קשר בין-דורי. ה"אבות" סמלו בימיו של הרב קוק זצ"ל את הישוב הישן, שהרב קוק ראה בו כמובן חשיבות עצומה, ובד בבד היה מודע לחוסר יכולתו להוות מדריך רוחני ומנהיג לאומי שיעצים את הזהות היהודית של הדור חדש. מנגד, ה"בנים" היו אנשי העלייה השניה והחלוצים, אשר הביאו בכנפיהם בשורה חדשה רעננה ומאתגרת, ומאידך גיסא היו פוטנציאל לסכנת התכחשות למהות הרוחנית היסודית של העם היהודי. חזונו של מלאכי הנביא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, נתפרש אפוא במשנת הרב קוק כחזון שיקשר את שתי הקבוצות המיוחדות האלה. בשעה שלא תראינה את עצמן כשלמות ואת הקבוצה האחרת כאויב, אלא תבנה לעומקם של דברים כי מדובר בשני עניינים שצריכים להשלים האחד את השני – תבוא גאולה לעולם. בשעה שהישוב הישן יראה בחיוב את בשורת השיבה לחיים, הלאומיות, הציונות, העבודה העברית וההגשמה התנועתית; ומנגד הישוב החדש יראה בעין טובה ויפה את החשיבות הגדולה של המשכיות התורה, המסורת, הנאמנות להלכה וכדו' – אז תתפתח ברכה גדולה בעולם, שכן שני היסודות יחד בונים את הקומה המלאה והדמות השלמה של האומה הישראלית.
חזון זה לא התממש כפי שראה אותו הרב קוק, אולם ניתן לומר כי באמצע, בין שתי התנועות האלה, קמה ועלתה תנועה עצומה שמממשת בחייה את ההשבה הזו. הכוונה היא כמובן לציונות הדתית, שהיא עצמה מורכבת מ"בנים" ו"אבות" כאחד, ובדרכים שונות ומגוונות מביאה לידי ביטוי את שתיהן. ריבוי הגוונים בתוכה מסמא לעתים את העיניים מלראות את המאחד אותה ואת המחבר אותה גם יחד. ביסודו של דבר זוהי תנועה של חיבור "אבות" ו"בנים", וממנה אפשר שתצמח בשורה גדולה לעם ישראל.
מאה שנים לאחר שכתב הרב קוק את חזונו אנחנו גם צריכים להבין המסמלים את ה"אבות" ואת ה"בנים" אינם נמצאים עוד באותו מקום. מי שהיה בעבר "בנים" מוצא את עצמו מתבגר ועובר לצד ה"אבות", ונולדים בנים חדשים. הדבר נכון הן במבט לאומי – הישוב הישן ברובו ב"ה כבר לא נמצא באותו מקום בו הוא היה לפני מאה שנים ביחסו לציונות ולכלל האומה, וגם בדור הבנים חלו שינויים רבים. אולם הוא נכון גם בתוך עולמנו הפנימי – בתוך עולם הציונות הדתית. קמים לנו "בנים" חדשים, עם תפיסות עולם רבות ומגוונות, וכדרכו של עולם גם בדורנו אנו נמצא המתח הגדול בין אבות ובין בנים. חזונו העקרוני של מלאכי הנביא כפי שהתבאר בדברי הרב קוק זצ"ל שוב נדרש לקום לתחייה. מה שמבקש דור הבנים בימינו אינו זהה למה שחיפש דור הבנים בימיו של הרב קוק, והחיבור שיכול להיווצר בין דור הבנים ובין דור האבות של ימינו יכול להצמיח עולם ומלואו. כל שנדרש הוא להקשיב, להאמין, לתת אמון, להרגיש חלקי וחסר, פתוח, מחפש דרך, ועל ידי כך לשמוע את הקולות הקוראים לחיבור המיוחד של הדור שלנו בין אבות ובין בנים. את מקומן של המלחמות האידיאולוגיות יכולה לתפוס הכרה עמוקה יותר בדבר הברכה שיש בדרכים השונות הנפגשות האחת עם השניה ומכילות האחת את השניה. אפשר ששינוי סגנון חיים זה והמרת חוויית העימות בחוויית הקבלה – היא הקריאה הגדולה שקיימת היום, ושממנה תצמח קומה נוספת בגאולתם של ישראל.
(צו תשעב)
