
פן יבוא והיכני אם על בנים
חיי יעקב אבינו עומדים כל העת בסימן מאבק בלתי פוסק באויביו ובשונאיו. אך מבקש יעקב ליישב בשלווה, וכבר קופץ עליו רוגזו של מי מהם. עשיו

חיי יעקב אבינו עומדים כל העת בסימן מאבק בלתי פוסק באויביו ובשונאיו. אך מבקש יעקב ליישב בשלווה, וכבר קופץ עליו רוגזו של מי מהם. עשיו

במרחק של 20 שנה האחד מהשני, עוברים על יעקב אבינו שני לילות של בדידות קשה. הלילה הראשון היה בבורחו מפני עשיו אחיו, שהתנכל לו לרודפו

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם". מדוע רק בדרכו ארצה נזכר יעקב באחיו? מדוע הוא אינו יוזם את חידוש הקשר

עם כניסת כוחות צה"ל לרצועת עזה פנה אלוף פיקוד הדרום, אלוף ירון פינקלמן, בקשר באלו הדברים: "תחנות פיקוד הדרום, כאן קודקוד… מטרתנו היא אחת: ניצחון.

עמי תבל נוטים לבחון את מעשיה של מדינת ישראל בזכוכית מגדלת, ונוקטים מדיניות של איפה ואיפה בביקורת שלהם עלינו. מה באמת צריכה להיות עמדתנו: האם

רגעים מתוחים עוברים על יעקב בשעה שהוא מזהה את עשיו מרחוק. יעקב מוכן לכל תרחיש, וההפתעה לא מאחרת לבוא (לג, ד): "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם… וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה" (לב, ד+ט).

מעל במה זו חשפתי בעבר לציבור הקוראים שלנו, שבשפה האתיופית (אמהרית או טגרית) המילה "לא" אינה קיימת. בשפה היומיומית בעברית היא מאוד נוכחת, כידוע. כלומר,

השהייה המשותפת של החיילים, בסדיר ובמילואים, לפני ותוך כדי הלחימה, יוצרת הידברות, מגשרת ומקרבת ביניהם, למרות שיש ביניהם בעלי תפיסות שונות ואף מנוגדות. ככל שהשהות

"וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּו" – אין מאבק שאין לו מחיר. הציפייה כי ניתן להילחם מלחמה