סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתאחת הפורענויות הקשות שבמלחמה היא המספר העצום של הפצועות והפצועים. לוחמים אמיצים יצאו לקרב ונפגעו באופן חמור, ועליהם לעבור תהליך ארוך הכרוך בכאב ובייסורים, עד לריפוי ולשיקום בעזרת ה'. בעת הזאת מוטלת על כולנו החובה להיות קשובים לפצועי המלחמה, להקדיש להם מזמננו, ממחשבותינו ומתפילותינו, ולהשתדל לסייע ולתמוך ככל שרק ניתן. את דברינו השבוע נקדיש אפוא למצוות ביקור חולים.
פרשת השבוע, פרשת "וירא", פותחת בהתגלות הקב"ה לאברהם אבינו באלוני ממרא. רש"י מפרש על פי חז"ל (מסכת סוטה, דף י"ד), שהקב"ה נגלה לאברהם אבינו כדי לקיים בו מצוות ביקור חולים ביום השלישי למילתו. חז"ל הדריכו אותנו "להלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא" במצוות גמילות חסדים בכלל ובביקור חולים בפרט. הגמרא במסכת נדרים (דף ל"ט) מצטטת רמז נוסף לכך שמצוות ביקור חולים היא מן התורה, ולהלכה נחלקו הראשונים: בעל הלכות גדולות פסק שמדובר על מצוות עשה מן התורה, ואילו הרמב"ם (בשורש הראשון משורשי ההקדמה לספר המצוות) חלק עליו וקבע שמדובר על מצווה מדרבנן.
הרמב"ן (בהשגתו על דברי הרמב"ם שם) הציע שאמנם ביקור חולים איננה מצווה עצמאית במניין תרי"ג מצוות, ואולם היא כלולה במצווות העשה של "ואהבת לרעך כמוך". הרמב"ם במשנה תורה (הלכות אבל, י"ד א') צעד בדרך קרובה לזו של הרמב"ן, כאשר מצד אחד חזר על שיטתו שהמצווה עצמה היא מדרבנן, ואולם הדגיש אף הוא שכל מצוות גמילות חסדים (הכנסת אורחים, ניחום אבלים וכו') קשורות במצווה היסודית של "ואהבת לרעך כמוך". מורי ורבי הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, מסר בשם רבו הרב סולוביצי'ק זצ"ל שדעות הרמב"ם והרמב"ן אמנם קרובות אך אינן זהות, אך לא נאריך כאן בהסבר הלמדני לחילוק בין השיטות. עיקרו של דבר הוא, שאף אם מצוות ביקור חולים היא מדרבנן, מעלתה וחשיבותה גדולה עד מאוד, והיא מהווה מימוש ויישום לכלל הגדול שבתורה – ואהבת לרעך כמוך.
מדברי הגמרא במסכת נדרים (דף מ') עולה, שישנן שתי מטרות עיקריות למצוות ביקור חולים. המטרה הראשונה היא לדאוג לצרכיו הפיזיים של החולה: לנקות ולאוורר את חדרו, להביא לו מזון וכו'. הגמרא מספרת על אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה ולא היה מי שיבוא לבקר אותו, עד שבא ר' עקיבא בעצמו וניקה את חדרו במו ידיו. התלמיד החולה אמר לר' עקיבא "החייתני", ועל כך יצא ר' עקיבא ודרש: "כל מי שאינו מבקר חולים כאילו שופך דמים".
המטרה השנייה של ביקור חולים היא כדי לבקש רחמים על החולה ולהתפלל לרפואתו. הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה, יורה דעה א' רכ"ג) דן בשאלה האם ניתן לקיים מצוות ביקור חולים בשיחת טלפון, והציע שהדבר תלוי בשתי המטרות: אם מטרת הביקור היא לסייע לצרכיו הפיזיים, שיחת טלפון אינה מספקת; ואולם אם המטרה היא להתפלל עליו, בהחלט ייתכן שניתן להסתפק גם בשיחת טלפון. אמנם, הלכה למעשה מכריע הרב פיינשטיין שגם בכל הנוגע לתפילה על החולה – נדרש ביקור פיזי, שהרי שכינה שרויה למעלה מראשותיו, ויש מעלה מיוחדת לתפילה בסמוך אליו, פנים אל פנים. מצד שני, הרב פיינשטיין מבהיר שמי שנבצר ממנו לבוא ולבקר את החולה, בוודאי ראוי שישתדל לפחות להביע התעניינות בשיחת טלפון, ובוודאי יש בזה ערך גדול וחשוב. כך כתבו גם בשו"ת מנחת יצחק (ב' פ"ד) ובשו"ת ציץ אליעזר (ה', רמת רחל סימן ח'), והבהירו שלעיתים עשוי להיות ערך משמעותי לשיחת טלפון (וכמובן גם להודעות כתובות ולשאר דרישות שלום).
בהמשך לדברים אלה חשוב להדגיש, שבנוסף לשתי המטרות החשובות של ביקור חולים המפורשות בסוגיית הגמרא, ברור שיש בביקור חולים גם ממד אנושי פשוט של הבעת אהבה, אחווה ונחת רוח. עצם הנכונות לבוא ולבקר ולגלות אמפתיה, יש בה כדי להעביר לחולה את המסר שהוא לא נשכח ולא נזנח לבדו. הרא"ש (בפירושו לתורה בתחילת פרשתנו) מדגיש נקודה זו, וקובע שמי שבא לבקר את החולה, ומצא שהחולה בדיוק נרדם – קיים את המצווה. אמנם, הוא לא נדרש לדאוג לו, לשוחח איתו או אפילו להתפלל עליו, אך עצם העובדה שכאשר החולה יתעורר הוא ידע שהיה כאן מי שבא לבקרו ולדרוש בשלומו – יש בה מעלה גדולה.
בעל "כלי יקר" (פרשת קורח) עמד על פן משמעותי נוסף במצוות ביקור חולים, בכך שגם המבקר עצמו יוצא נשכר. כפי שכתב קהלת ש"טוב ללכת אל בית אבל", כך יש מעלה גם בביקור חולים, כדי לעורר את האדם למחשבה על התלות המוחלטת בקב"ה, הרופא כל בשר ומפליא לעשות.
בגמרא במסכת נדרים נאמר: "ביקור חולים – אין לו שיעור". הגמרא מסבירה שמעבר לשכר הגדול שמקבלים על קיום המצווה – שכר שאין לו שיעור, יש לכך שני פירושים נוספים. הפירוש האחד הוא שחובה לבקר "אפילו מאה פעמים ביום". כך פסק להלכה גם הרמב"ם (הלכות אבל, י"ד ד'), אך כמובן הוסיף סייג חשוב: "ומבקרין הרבה פעמים ביום, וכל המוסיף משובח ובלבד שלא יטריח". מצד אחד, יש להרבות בביקורים, אך מצד שני חשוב לוודא שהביקור מתואם והוא לא הופך לטורח ולמעמסה.
הפירוש השני הוא "אפילו גדול אצל קטן", כלומר שבמצוות ביקור חולים אין גינוני כבוד. במצוות השבת אבידה למדנו, ש"זקן ואינה לפי כבודו" – פטור מן המצווה. אך בביקור חולים, אין מקום לסייג מן הסוג הזה, ואפילו האדם המבוגר או המכובד ביותר מחויב לקיים מצווה זו (וראו עוד על כך בשו"ת אגרות משה שם, סימן רכ"ב). כדרך שר' עקיבא טרח בעצמו לבקר את תלמידו החולה, וכדרך שהקב"ה בכבודו ובעצמו ביקר את אברהם אבינו, כך מחויבים כל אחד ואחת למצוא את הזמן והפנאי, ולא פחות מזה את המקום בלב, כדי לחזק ולעודד את החולים והפצועים, עד להחלמתם המלאה.
