גילוי מידע לחולה

גילוי אמת לחולה על מצבו, הינו מרכיב מרכזי ביחסי רופא חולה, והוא חלק מחוק זכויות החולה. האם יש לספר לחולה בכל מקרה על מצבו הרפואי, או שמא יש לשקול כל מקרה לגופו על מנת להחליט מה הטוב ביותר עבור החולה.

בביקור המלאכים את אברהם בין היתר הם בישרו את אברהם ושרה כי עתיד להיוולד להם בן (בראשית י"ח י'). לבשורה זו מצורפת הערה אובייקטיבית "ואברהם ושרה זקנים…חדל להיות לשרה אורח כנשים" (שם י"א). לשמע בשורה זו  שרה צוחקת, "ותצחק שרה בקרבה… אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדני זקן" (שם י"ב). ד' נוזף בשרה על תגובתה באמרו, "למה זה צחקה שרה… היפלא מד' דבר…"? (שם י"ח י"ג-י"ד). שרה מתכחשת לכאורה לעובדות, "ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה…" (שם ט"ו). על השינוי בדבריה של שרה שאמרה "ואדוני זקן", וד' דווח לאברהם שהיא אמרה "ואני זקנתי" הסביר רש"י "שינה הכתוב מפני השלום" (שם י"ג) – קרי, רצה ד' למנוע עלבון כבודו של אברהם מפני אשתו, שאמרה שבעלה זקן מכדי להביא ילדים לעולם, ולכן, הוא שינה את דבריה כאשר העבירם לבעלה ששרה לא האמינה בגלל מצבה "ואני זקנתי". דברי רש"י אלו מקורם בדרשת חז"ל "תנא דבי ר' ישמעאל, גדול השלום שאפילו הקב"ה שינה בו…" (בבא מציעא פ"ז ע"א).

במספר מקומות נוספים אבות האומה שינו מפני השלום. בעת שירד אברהם עם אשתו שרה למצרים מבקש אברהם משרה לשקר ולהסוות את העובדה שהם נשואים כדי להציל את עצמו "אמרי נא אחותי את, למען ייטב לי בעבורך, וחיתה נפשי בגללך" (שם, י"ב י"ג). במקרה זה אם ישנה ביקורת אין היא אלא על כך שסיכן אברהם את שרה והיה לו לבטוח בד' שאם הורה לו לרדת מצרים לבטח יושיעו מן המצרים (רמבן בראשית י"ב י'). קל להכריע כשהאמת עומדת אל מול פיקוח נפש, ובוודאי כשערך החיים יגבר על ערך האמת, (תוספתא שבת ט', כ"ב). מקור אחר ממנו למדו חז"ל כי מותר ולעיתים אף מצווה, לשנות מן האמת נלמד מדברי אחי יוסף אליו לאחר מות יעקב אביהם, כשחששו האחים שמא ירצה יוסף לנקום בהם על שמכרוהו לישמעאלים. לכן, שינו מן האמת ואמרו ליוסף, "אביך צוה לפני מותו…כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך, ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך" (שם, נ' ט"ז-י"ז). על כך דרשו חז"ל "אביך ציווה – יעקב לא ציווה להם אלא הם שינו מפני דרכי שלום" (יבמוות ס"ה ע"ב).

מספר מקורות מהתנ"ך ומההלכה מהווים יסוד לדיון הפוסקים בשאלה האם לומר לחולה את האמת על מצבו או להעלימה ממנו. בספר מלכים מובא מעשה בבן הדד מלך ארם שחלה ושלח את בנו חזאל לאלישע לשאול האם יחיה מחולי זה? "ויאמר אליו אלישע, לך אמור לא (כתיב, לא, וקרי, לו) חיה תחיה, והראני ד' כי מות תמות" (מלכים ב', ח', י'), בהבדל שבין הקרי לכתיב מתגלמת למעשה השאלה מה אומרים לחולה, לפי הכתיב אומרים לחולה את האמת כפי שהיא (לא חיה תחיה), ואילו לפי הקרי יש לשקר לחולה ולומר "חיה תחיה" אף ש"הראני ד' כי מות תמות". לפי גישת הכתיב אין להסתיר מן החולה את האמת המרה. אלא שיש להקשות ממה ששמו חז"ל בפי חזקיה כשבא אליו ישעיה הנביא ואמר לו "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה" (מלכים ב', כ', א') ואמרו חז"ל "…אמר לו חזקיה לישעיה, ישעיה, בנוהג שבעולם, אדם שהולך לבקר את החולה, אומר לו: מן השמיים ירחמו עליך, והרופא הולך אצלו ואומר לו מילתא פלוני אכול, ופלוני לא תאכל…ואפילו שיראה אותו נוטה למות, אינו אומר לו צו לביתך, שלא יחלש דעתו" (קהלת רבה, ה' ד'), הרי שבמפורש לימדו חז"ל שאף כשהחולה נטוי למות אין לומר לו "צו לביתך"? ייתכן, שיש מקום לגישות השונות, האחת לפי בעל המסורה במלכים, ולפיה אומרים לחולה את האמת, ורעותה לפי בעלי המדרש בקהלת רבה שמסתירים אותה ממנו (עיין הרב יגאל שפרן, אסיא מ"ב מ"ג, ניסן תשמ"ז, עמ' 16-23). בין הפוסקים שדנו בשאלת גילוי מידע לחולה ישנן מספר דעות. יש הסבורים, שאין לגלות כלל לחולה אנוש את מצבו, שלא להעכיר את רוחו ותכבד רפואתו (אגרות משה, חחו"מ ח"ב, ע"ג אות ב', וראה הרב י. שפרן, אסיא לעיל, שלדעתו הרב פינשטיין, דיבר במצב שהרופא אומר את האמת המרה וחדל לטפל בחולה, אבל אם ממשיכים לטפל בו כראוי לא). יש מי שכתב שבדרך כלל עדיפה השתיקה והעלמת האמת, אלא אם אנו יודעים בוודאות שהדבר לא יזיק לחולה (הרב יצחק זילברשטיין, עמק הלכה – אסיא, תשמ"ו עמ' 163). ויש מי שכתב, שאם החולה הסופני מבקש מהרופא שיאמר לו האמת כדי שלא תיטרף דעתו, יגיד לו האמת, אבל יש לכלכל הדברים ולהגיד רק מה שצריך לדעת, ולא לשבור את לבו (הרב גדליה אהרן רבינוביץ, הלכה ורפואה, ג' תשמ"ג עמ' ק"ב-ק"ה).