
ונפש כי תקריב
אחד המסרים הגדולים שחבויים בפרשיות הקורבנות הוא שלכל אדם, יהא אשר יהא, יש חלק בנחלת ה' ובעבודת הקודש. בניגוד לתרבויות ודתות אחרות, שבהן רק אנשים

אחד המסרים הגדולים שחבויים בפרשיות הקורבנות הוא שלכל אדם, יהא אשר יהא, יש חלק בנחלת ה' ובעבודת הקודש. בניגוד לתרבויות ודתות אחרות, שבהן רק אנשים
עם הרשע לא עושים הסכמים; מהמאבק ברשע לא פוסקים; לרשע לא שוכחים את אשר עשה; למי שזינב בנו ונלחם דווקא כנגד כל הנחשלים לאחור לא

חופש התנועה מוכר זה כבר כאחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר. חלק מחירותו של אדם מתבטא ביכולתו לנוע בחופשיות ממקום למקום, לגור היכן שלבו חפץ, לצאת

המשנה הפותחת את הפרק הרביעי שבמסכת אבות היא מן המשניות המפורסמות ביותר. בחתימתה, מלמדת היא אותנו כלל גדול בעולמה של יהדות: "איזהו מכובד? המכבד את

הזוה"ק פותח את הדיון בפרשת אמור במלים הבאות (בתרגום חופשי): " 'ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן, ואמרת אליהם לנפש לא יטמא

"רבי יעקב אומר: המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר: מה נאה אילן זה! מה נאה ניר זה! מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו" (אבות ג,

קדושים תהיו – האסוציאציה הראשונית למקרא הציווי היא , שבכדי לקיים צו אלוקי זה, יש למסור את הנפש על קידוש ה'. סמיכות פרשת קדושים לימי
הניצחון הראשון הוא בעובדה שיצאנו מהבועה וממסגרת שהיינו נתונים והערבנו בכלל האוכלוסייה. בהתערבות זו הקשבנו ודברנו, נחשפנו וחשפנו, ומצאנו את עצמנו בדיוק במקום בו אנו
"כי יהיה בך אביון באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח

"הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו" (אבות ב, ג). מה טיבה