כל המאמרים במדור ויקרא

הפרשה פותחת בחנוכת המשכן, אירוע מכונן בתולדות ההיסטוריה של דור המדבר. אלא שבעיצומו של אירוע חשוב ומשמח זה מתרחשת טרגדיה: שני בני אהרון, נדב ואביהוא,

בכל ימות השנה, וכך במיוחד ב"עשרת ימי התשובה הציוניים", שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, שבה ומנסרת בחלל

השבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול" על שם הנס שאירע בה. השבת שלפני תשעה באב מכונה "שבת חזון", על שם ההפטרה הפותחת במילים: "חזון ישעיהו".

האם אנו יודעים לשמוח גם על מה שלא התממש במלואו? האם על אף הפער הגדול בין הציפיות והאפשרויות שהיו קיימות ובין מה שאירע בפועל –

בפרשת שמיני נמנו המאכלות האסורות ונאמר (ויקרא י"א, א'-ב') "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמור אליהם, דברו אל בני ישראל לאמור, זאת החיה אשר

פרשת צו ממשיכה את העיסוק בקרבנות, ומפרטת את דיני הקרבנות השונים המובאים במשכן. לצד ההוראות המדויקות לכהנים, הפרשה מציבה עקרונות יסוד של עבודת ה' ושל

מאמר זה נכתב באדמת פולין בסיום סיור בן שבוע ימים במחנות ההשמדה, במחנות עבודה, ובשאר מקומות שנטבחו בהם יהודים זקנים עם נערים. נחשפנו לרוע ולרשעות

בשבוע שעבר סיימנו את ספר יהושע והגענו לספר שופטים. הספר מתאר תקופה שונה מהותית בתולדות עם ישראל. בחג הפסח הבעל"ט נספר על משפחה שהפכה לעם

יציאת מצרים הייתה אירוע היסטורי אמוני מכונן ורב-משמעות. הייתה זו שעתו הגדולה של עם ישראל, בפתחו של עידן חדש בתולדותיו – עידן של חירות ועלייתו