הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
האביב הגיע. הטבע אינו מתרשם מאירועים קצרי מועד. יש מלחמה בעולם, והיא משפיעה על העולם האנושי בהשלכות רבות היקף – אבל הטבע אינו מגיב לה באופן מיידי. הרוגים רבים ופצועים, תשתיות נהרסות, שריפות ענק, טילים ופיצוצים, ועוד ועוד – כל אלה הם התרחשויות שמשמעותן האנושית היא עצומה. אבל הטבע בשלו – כל היוצא בימים אלה מעט החוצה חווה את ההתעוררות הגדולה במעגל השנה. אנו נמצאים בשלהי החורף, בעוד זמן קצר נחדל מלומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" ו"ותן טל ומטר לברכה", והכל פורח. חיילים הנמצאים כעת בצפון הארץ, ומוסרים את נפשם למען אחיהם התושבים שם וכל אנשי ארץ ישראל, מדווחים על יופי הפורץ מהצומח בצבעוניות מגוונת ומרתקת, והמלחמה כלל אינה נוגעת בו. גם במקום שבהם מתרחשות שריפות גדולות – השיקום הראשוני הוא די מהיר, ובדרך כלל כבר בעונה הבאה, ולעתים בעזרת בני אדם, חווים פריחה מתחדשת.
מבחינה רוחנית זהו שיעור גדול. הוא מלמד הרבה על היחס שבין תהליכים קצרי מועד ובין ענייני עומק רבים; הוא מלמד על ההכרה כי בני אדם מסוגלים לעשות הרבה מאוד דברים – טובים ורעים – אך יש כוחות שחזקים אף מהם, ואיתני הטבע כמו גם הרגליו הם חלק מכוחות אלה; הוא מלמד שריבונו של עולם יצר בעולמו גם חוקיות קבועה, שאינה נתונה באופן ישיר לבחירה החופשית של בני אדם, ואנחנו חיים בתוכה כשאנו כפופים לה ולא היא לנו, בד בבד עם הדברים הנתונים לבחירתו החופשית של האדם; במבט אחר, היכולת להבחין בתוך ערפל המלחמה והפגיעות הרבות גם ביפי העולם והתחדשותו היא בעלת משמעות, שלא נועדה לעמעם את הכאב והמחיר, כי אם ללוות אותם גם בהיבטים אחרים. זהו העולם בו אנו חיים. על אחת כמה וכמה במצבים בהם מדובר פעילות דרמטית של היקום – ברעידות אדמה, בבצורת, בהתפרצויות הר געש וכדו', המלמדים אותנו ענווה מהי, ופרקים שלמים של "קול ה' בכוח, קול ה' בהדר, קול ה' שובר ארזים…" וכדו'.
הדבר משתנה כאשר מתבוננים על תהליכים ארוכי טווח. כאן יש משקל הרבה יותר גדול לאחריות האדם לקיומו של העולם. התורה מלמדת על כך בשני מסלולים. ראשון בהם הוא המסלול הרוחני. אין אנו יודעים את החוקיות המדויקת של הדברים, אולם התורה חוזרת ומכוונת את הקשר שבין קיום מצוות ונאמנות בברית עם הקב"ה ובין ירידת גשמים, בצורות וכדו'. הנבואה נשלחה בעיקר כדי ללמד אותנו את היחס שבין פני השטח של האירועים הכלליים ובין העומק הרוחני שלה – "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב", ומאז שאין בנו נבואה אין אתנו פרשן מובהק של המציאות, ואנו מנסים במידת יכולתנו הדלה מאוד לראות את יד ה' גם באירועים הקוסמיים הטבעיים.
שני בהם הוא אחריותו של האדם בעולם. הפסוקים בפרשת הבריאה "… נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" שימשו בסיס לדברי דוד המלך בספר תהילים, המתאר אותנו – בני האדם, ואת תפקידנו בעולם: "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱ-לֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו…" (תהילים ח, ו-ז). תשומת הלב שלנו לא פנויה כעת לאחריות הסביבתית שלנו, אולם עוד ועוד סימנים בהוויה שלנו מלמדים כי אנחנו לא ממלאים את ייעודנו הא-לוהי בשמירה על העולם שברא אותו ריבונו של עולם ושהוא הפקיד אותנו למשול בו. גם למלחמה יש כמובן נזק סביבתי עצום, ואף שהמטרה היסודית של המלחמה היא להביס את הרשע, ולכך צריך להתמסר בראש ובראשונה, יש בה גם היבטים נוספים ובהם הרס העולם. האביב שהגיע קורא לנו לתת את הדעת גם לכך, ולזכות גם צאצאינו בדורות הבאים ביפי הבריאה ובטובה.
