
בין כלי חרס לכלי נחושת
משה רבנו ציוה את אהרן ובניו כיצד לנהוג עם הכלים שבהם התבשלו קודשי המזבח: "וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק

משה רבנו ציוה את אהרן ובניו כיצד לנהוג עם הכלים שבהם התבשלו קודשי המזבח: "וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק

צורת היחיד כליה, היא מחודשת בעברית בת-זמננו, שכן בעברית שבמקרא ובמשנה המושג הוא תמיד ברבים כליות, ורק בארמית קיימת צורת היחיד לכליות בשם כוליא. חלקה
פרשת צו פותחת באזכרה חוזרת של תורת הקרבנות שהוזכרו כבר בפרשת ויקרא. נבחן אותה מתוך התפיסה המהותית של מצוות הקרבנות, כמרכיב התיקון החיוני של מנגנון

אחד הנושאים שעוררו את סקרנותם של חוקרים ומדענים רבים מתחומי ידע שונים היה הקשר שבין מזג האוויר למנטליות, לטמפרמנט, ולמצב הרוח של האדם. החוקרים ניסו

בימי בית המקדש השלישי, מנבא יחזקאל הנביא- תתחדש העלייה לרגל. ובבוא העם למקדש, לדרוש את ה', יצטרף הנשיא אל ההמון במסלול הליכתו, ויִכּנֵס ויצא עִמו

על ענוותנותו של משה רבנו לומדים גם מן הפסוק: " וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר". רש"י על אתר: "' ויקרא אל משה'

שני סוגים של מנהיגים שעלולים לשגות ולחטוא מוזכרים בפרשת ויקרא. האחד הוא המנהיג הדתי-רוחני, הכהן הגדול, והאחר הוא המנהיג הפוליטי-מדיני, הנשיא. בניסוח הדברים ישנו הבדל
ד"ר מוטי גולן "דיני הקרבנות הם לנו כספר חתום. לא טעמי הקרבנות בכללן ולא טעמם של פרטי דיניהם מובנים לנו. ואפשר, מפני שאין אנו יכולים

בני ישראל נצטוו על הקרבת קרבנות מן החי בצורה סלקטיבית. מותר להקריב קרבנות מן החי המוגדרים ככשרים בלבד, וגם מתוך אלה, רק חלק מהבהמות, רק

העילה הראשונה להבאת קרבן היא המצווה להעיד. התורה מחייבת את מי שיודע עדות בדבר מה להגידה. וזה לשון הכתוב: "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה