שתיקה

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י, ג).
"אגרא דבי טמיא שתיקותא" נאמר במסכת ברכות. "שכר בית האבל הוא השתיקה." קשה להבין מאמר זה, וקל וחומר – ליישמו (ע"י המתאבל והבא לנחמו). אבקש להתבונן, לאור הנ"ל בשתיקה על יתרונותיה ומורכבותה ולהציע פרשנות פסיכולוגית לשתיקתו של אהרון.
רבים יתרונות השתיקה. "מילה בסלע (מטבע), שתיקה בתרי (שניים)" נאמר במסכת מגילה – "דיבור שווה כסף והשתיקה- כפליים" וכן: "סייג לחכמה – שתיקה" (מסכת אבות) ועוד. ברמת היחיד השתיקה מאפשרת לאדם התבוננות פנימית, חשבון נפש, עיבוד של חוויות והתמקדות בלימוד ובתפילה. בנוסף, שתיקה שנעשית במידה, בהקשר חברתי, נמצאת מחזקת את תדמית השותק כאדם חכם ושקול. "זכות השתיקה" היא זכות השמורה לאדם הנמצא בחקירה משטרתית, שלא להפליל את עצמו, ולשתוק בעת תשאול מצד חוקריו.
למרות יתרונות השתיקה, זו מוציאה את רובנו מאזור הנוחות שלנו. כאשר אדם המוכר לנו או אדם שבקרבתו אנו חפצים, שותק ארוכות בחברתנו, אנו נקלעים לא אחת לסחרור של אי וודאות ואף של חרדה עקב פרשנות סובייקטיבית של תגובתו, ככזו שמתנגדת לדברינו, מתעלמת מנוכחותנו או שנוטרת כלפינו טינה שמקורה אינו ברור.
"וַיִּדֹּם אַהֲרֹן". מה היה בשתיקתו של אהרון?
במאמרו "היכולת להיות לבד" (ויניקוט – רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי) שתיקה, של פעוט, מהווה הוכחה ליכולת שלו להיות לבד ולחקור את העולם ללא תחושת מתח, לצד נוכחות שקטה של המבוגר המטפל. יכולת זו נקשרת עם בשלות רגשית. בדומה לכך, שתיקה של אדם בוגר – כזו שאין בה התנגדות, לצד אדם אחר ובפרט בנוכחות מטפל, מצביעה על היכולת שלו לשהות עם מחשבותיו ללא חשש מחודרנות של הסביבה.
בשורה מרה נתבשר אהרון ושתק. לא מהלם, לא מתוך הגנה והסתרה ולא מפני שאזלו מילותיו. לתפישתי היה שם רגע עמוק וייחודי (וקסום!) של בטחון – שאביו שבשמים מצוי לצדו ממש ובמחיצתו המכילה והאוהבת נתונה ביד הבן הרשות להיות לבד, לשהות בחוויה המטלטלת שארעה לו ובכאב אודותיה, ולהפנימם, מתוך עמדה של בשלות נפשית.
שנזכה לדעת לשתוק וגם להכיל שתיקה, שמקורה- אהבה.
(צו תשפ)