המחיר הנפשי של מחלות עור ופצעי בגרות

פרשת השבוע ונגועי הצרעת, שמראם חשוף לכל, מחזירים אותי אל חדר הטיפולים בו נחשפתי, לא אחת, לכאב ולסלידה עצמית שפתחו מבוגרים ומתבגרים, עקב פגיעה במראם החיצוני.
לרובינו יש/ היו פצעי בגרות. זכורה ההתעסקות סביבם והתסכול למראה הופעתם (תמיד בזמן הלא נכון). בנוסף, רבים באוכלוסייה סובלים ממחלות עור כרוניות ויש המתמודדים עם צלקות, פציעות, כוויות, מומים חיצוניים ועוד. מחקרים מראים שלמראה עור פגוע ולא אסתטי יש השפעה דרמטית על הדימוי העצמי. באשר לפצעי הבגרות, ידוע כי מתבגרים מטילים במידה רבה מאוד את הערכתם העצמית על הופעתם החיצונית. לאור זאת, הופעתם של פצעי בגרות מביאה לכך שרבים מהם מפחיתים בערכם של צדדים שלמים באישיותם ובושה בהופעתם. בושה זו גורמת, לא אחת, לחרדה ולצמצום מעורבותם החברתית והרגשית בנעשה סביבם.
מידע בנוגע לחולים במחלת הפסוריאזיס (מחלה בה הגוף תוקף תאים בריאים, שגורמת לעור להיות אדום, מודלק וקשקשי) מעלה כי ככל שהמחלה חמורה והנגעים מפושטים, כך הפגיעה בתדמית החולה, ביחס לעצמו, קשה יותר. נתונים מזהים שכ 40% מהחולים סובלים מפגיעה בתפקוד היומיומי ובקרב 30% ניכרים תסמינים של הפרעת חרדה. בנוסף, כ 60% מהחולים נוטים לדווח על תסמיני דיכאון, וביניהם ישנם המצויים בסכנת אובדנות. (מתוך האתר: פסוריאזיס)
אם נחזור לפרשתנו, החשוד בצרעת מוּבא אל הכהן, כנראה שלא מרצונו החופשי: "אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת–וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים." (ויקרא, י"ג, א')
בעמוֹד המצורע/ת לפניו, נדרשה מן הכהן המאבחן, רגישות אנושית והבנה כי חרף החטא שנעשה, מדובר באדם סובל ומבויש, שעליו להתמודד, בנוסף לערעור מערכת יחסיו עם הבורא ועם סביבתו, גם עם יחסו לעצמו ובשרו.
ולמרות הדמיון שבקשתי להביא, נשים לב להבדל מכריע בין החלמה ממחלות עור כרוניות להחלמה מצרעת: בעוד הראשונה כרוכה במידת ההכלה הפסיכולוגית של המצב: ככל שהחולים יתמקדו פחות במראה החיצוני ובתסמיניו, כך יחלימו בקלות רבה יותר, לא כן במצורע – כאן תובעת התורה מכולנו, עם פרוץ שינוי גופני או סביבתי (לידה, מוות ועוד), להפוך גורל ליעוד ו"לנצל" את האירוע לעשיית חשבון נפש אישי וחברתי ולניקוי פנימי עמוק.
(תזריע מצורע תשפ)