
פעם כהן, תמיד כהן
כהונה אינה רק תואר. היא מהות. לא רק זכויות אלא גם, ואולי בעיקר, חובות. רבים נותנים עיניהם בכ"ד מתנות כהונה, בכבוד שבו זוכה הכהן (מדין

כהונה אינה רק תואר. היא מהות. לא רק זכויות אלא גם, ואולי בעיקר, חובות. רבים נותנים עיניהם בכ"ד מתנות כהונה, בכבוד שבו זוכה הכהן (מדין
"ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אותו אל משה… ויניחוהו במשמר לפרש להם על פי ה'". סיפורו של המגדף הוא פרק מרתק בסיפורה
פרשת המועדות במוקד פרשתנו. במרכז הפרשה מצוי פסוק, שלכאורה אינו קשור לסדר המועדות אלא להלכות מתנות עניים: 'וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ
שלש הפרשות האחרונות -אחרי מות, קדושים ואמור עוסקות בחוקים ובמשפטים שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו. הבולטים ביניהם הם ואהבת לרעך כמוך, לא תלך רכיל,

לאחר המבול חל שינוי ביחס שבין האדם לחי: "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" (בראשית ט'), בשונה

"כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא. כיצד? 'והנפש אשר תאכל בשר מזבח
קרבן עולה רומז בשמו על הלכותיו: הוא עולה כליל. קרבן תודה מעיד על כוונת מביאו להודות ולהכיר טובה לה' על כל הברכה שגמל לו. החטאת
שלוש פעמים בתחילת הפרשה מודגשת התמידיות של האש על גבי המזבח: '…זאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ
קריאת מאמרי הפרשנות בעיתוני השבת בהכרח מביאה למסקנה כי הכותבים, בכירים ככל שיהיו, עדיין לא מפנימים את המציאות. "הקמפיין לא היה מוצלח", "שמו את הדברים

התורה מזהירה את הכוהנים: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו',ו'). מוני המצוות קבעו שיש כאן שתי מצוות: מצוות עשה – לשים עצים