כל המאמרים במדור ויקרא

אחת הדוגמאות הנפלאות להרחבתה של התורה, ולפיתוחה מהוראה משפטית ממוקדת ומצומצמת להנחיה כללית ורחבה נמצאת במעגלים ההולכים ומתפתחים של האיסור "ולפני עוור לא תתן מכשול".

יצחק דעי – מנהל ביה"ס נעם בנים קמ"ש ירושלים פרשת קדושים נפתחה בלשון מיוחדת, לשון הכתוב ברוב המצוות הוא "דבר אל בני ישראל", כאן שינה

אלון יוניאן יועץ פיתוח עסקי ואסטרטגי פרשתנו עוסקת רובה ככולה בענייני הכוהנים ומועדי ישראל. בסוף הפרשה מופיעה פרשייה אשר אינה שייכת – פרשיית "המקלל". התורה

פרשות תזריע מצורע עוסקות בטומאת נגעי הצרעת. טומאת הצרעת באה לנו בשל עוון לשון הרע, המונח "מצורע" דומה, לדברי חכמנו, למלים "מוציא שם רע", כלשון

בפרשת השבוע אנו פוגשים סוג מוזר מאד של צרעת (פרק יד') "(לג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן

הסידור הפנימי של הפסוקים בתחילת הפרשה תמוה וכך נאמר ויקרא יב (ב – ד): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה

הפסוקים: "אשה כי תזריע וילדה זכר, ואם נקבה תלד" וגו', מתייחסים לתהליך הלידה הטבעית מאז לידתם של קין והבל לאדם וחוה, ועד לימינו. הלידה היא