הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)פרשת קדושים נקראת בדרך כלל בשבועות של יום השואה וימי הזיכרון והעצמאות. הציווי על הקדושה מקפל בתוכו מסר עמוק ועכשווי שקשור לייעוד של עם ישראל בעולם: "קדושים תהיו כי קדוש אני ד' אלוקיכם" (ויקרא יט א). קיימת זיקה עמוקה ומהותית בין הציווי על הקדושה של עם ישראל לבין ייעודו לגלות בעולם את מציאותו המקודשת הטרנסצנדנטית הנעלמת של הקב"ה: 'כי קדוש אני': "לומר אם מקדישים אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי, ואם אין אתם מקדישים עצמכם, מעלה אני עליכם כאילו לא קידשתם אותי" (תורת כהנים כאן). מאז עליית עם ישראל על במת ההיסטוריה נקבע לו ייעודו היחודי: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט ו). "ואנשי קודש תהיון לי" (שמות כב ל). בשל ייעודו הנאצל נדרש עם ישראל להיות מופת לכל העמים. ומכאן נגזרת גם מצווה ייחודית שרק עם ישראל מצווה בה: 'מצות קידוש השם': "כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה שנאמר: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" ומוזהרין שלא לחללו שנאמר: "ולא תחללו את שם קדשי" (רמב"ם יסודי התורה ה א).
על פי ה'תורת כהנים' יש לכך גם משמעות עמוקה יותר. הייעוד של עם ישראל לייצג ולגלות את שם ד' ואת קדושתו בעולם, יוצר זיקה בלתי ניתנת להפרדה בין עם ישראל ומה שהוא מייצג, לבין מציאות השם. מכך נגזר גם היחס של אומות העולם לעם ישראל והשרידות הנצחית של עם ישראל. במהלך כל הדורות ניסו רבים וטובים לפצח את חידת ה'אנטישמיות' ובדורנו את חידת ה'אנטי-ישראליות'. מה גורם לליבוי השנאה וההתנגדות התהומית לעם ישראל ולתורתו, תופעה שאין לה אח ורע ביחס לשום אומה אחרת בעולם?! אין שום עם ודת בעולם שנרדפו במהלך ההסטוריה כמו הדת היהודית, וגם כיום: מול הזוועות והרצח של אלפים ברחבי העולם אין העולם מתכנס לגנות, אלא את מדינת ישראל!
היו שניסו להסביר את התופעה בשונות החריגה והבדלנית של עם ישראל. אולם, גם כשהיתה מגמת השתלבות ואפילו התבוללות, לא רק שהאנטישמיות לא נעלמה אלא אף התעצמה וגם יצרה תחושה של איום. היו שניסו להסביר זאת בחיכוך שהתקיים בגלות וסברו שכאשר תהיה מדינה יהודית עצמאית התופעה תעלם. לא רק שהיא לא נעלמה, היא הומרה לאנטי-ישראליות.
הרמב"ם התייחס לכך באיגרת תימן: "קנאונו העכו"ם כולם על דתנו קנאה גדולה, וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה, ורצונם להילחם בד' ולעשות מריבה עמו וא-להים הוא ומי יריב לו". ההתנגדות לעם ישראל אינה פרסונאלית, אלא בגלל מה שהוא מייצג – את הנוכחות האלוקית הטרנסצנדנטית והקדושה בעולם. כך היה וכך הווה. גם הסכסוך שלנו עם שכנינו אינו על שטח אלא על העניין הזה. לכן הם אינם יכולים ואינם מעוניינים להתפשר, ולהכיר בקיומנו.
מן הצד השני, כל מי שמתייצב להילחם מול אויבנו הקמים עלינו, ומוכן למסור את נפשו על כך. אמנם ברובד הגלוי זוהי מלחמת קיום לאומית אולם מעל לפני השטח יש בכך מלחמה על 'קידוש השם', גם אם בצורה לא מודעת.
ביום הזיכרון אנו מעלים על נס את זכרם של הנופלים במערכות ישראל. אנו מכנים אותם כמי שנפלו 'על קידוש ד" אשר שמור להם מקומם של צדיקים גמורים: "ואלו הם הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתם" (רמב"ם יסודי התורה ה, ד), "כי הרוגי מלכות מסרו נפשם על קדושת השם ובזה נעשה אדם נבדל מעולם הגשמי לגמרי" (דרשת המהר"ל על התורה).
(קדושים תשעט)
