
איני יכול עוד
כפי שהדגישו כמה ממפרשי המקרא (דוגמת הרמב"ן), ובשונה ממנהיגי דורנו, שלעולם אינם נכשלים או מגלים תחושות של חולשה, ייאוש ומורך לב, אבות האומה מצטיירים לעתים

כפי שהדגישו כמה ממפרשי המקרא (דוגמת הרמב"ן), ובשונה ממנהיגי דורנו, שלעולם אינם נכשלים או מגלים תחושות של חולשה, ייאוש ומורך לב, אבות האומה מצטיירים לעתים
יוצאים לדרך. אחרי למעלה משנה של חניה למרגלות הר סיני, סוף סוף יוצאים לדרך. לאחר תקופה ארוכה של הכנה ובניית המחנות, הדגלים וסדר הנסיעה, הגיעה
לפני כשבוע התבקשתי להשתתף בדו־שיח עם מר דוד שוקן בנושא: "חיבורים: האם ניתן לאחות את הקרעים בחברה הישראלית המשוסעת". הוא התקיים בבית משפחת הרשושנים באלקנה,
האם נוטשי אמונת אבותם הם שהקימו את התנועה הציונית או שדווקא נאמני המסורת והדבקים במצוות הם שעשו זאת? המחלוקת הזו מתפרצת מידי כמה שנים. המחלוקות
האם רבנים צריכים להתבטא בעניינים פוליטיים? השאלה הזו כמובן לא באה בחלל ריק. ריח הבחירות כבר נישא באוויר. מפלגות ופעילים פוליטיים מצחצחים את החרבות, והשיח
נבואת זכריה המובאת בהפטרה נוגעת ברובד העמוק של הגאולה העתידית. במבט ראשוני, נראה שחזון זכריה נותן רק המחשה ויזואלית למעשה המנורה. התבוננות עמוקה יותר מוכיחה
אנשי ממסד מעוניינים בדרך כלל להחזיק את הכוח והסמכות בידיהם, ולשלוט במתרחש בחברה. ריכוז סמכויות ממסדי בולט במיוחד בממסד הדתי, שכן מנהיגיו מאמינים שאם הכוח
יובל שגב “נו באמת, מה כבר אמרתי?” יש משפטים שנאמרים בחצי חיוך, תוך כדי ויכוח, בלי תכנון, בלי מחשבה מיוחדת. לפעמים אפילו מתוך קִרבה. האדם
המסע במדבר יוצא לדרך. יש הנהגה. יש מוסדות. יש חזון. יש יעד משותף. אבל מהר מאוד מתחילים להופיע עייפות, תלונות, מחנאות, געגוע לעבר, שחיקה של

"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרֹת" (במדבר ח, ב). אַתָּה מוֹצֵא, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁהִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, לֹא הִקְרִיב שֵׁבֶט