שורץ אודי (רב, סא"ל, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית)שאלה: אחת מחטיבות החי"ר של צה"ל סיימה תעסוקה ארוכה בלבנון לאחר י"ז בתמוז. ספר תורה חדש נתרם לחטיבה, והוא מוקדש לעילוי נשמת הלוחמים שמסרו את נפשם בקרבות גבורה להגנת העם והארץ. האם מותר לקיים את טקס הכנסת ספר התורה במהלך ימי בין המצרים?
תשובה: בימי בין המצרים נוהגים מנהגי אבלות. ביחס לימים שבין י"ז בתמוז לראש חודש אב, הזכיר השולחן ערוך (אורח חיים, תקנ"א י"ז) רק את המנהג שלא לברך שהחיינו, וכן את הדרישה להימנע ממצבי סכנה מיוחדים. השולחן ערוך מציין גם שיש נוהגים להימנע מאכילת בשר ומשתיית יין בכל ימי בין המצרים, אך מנהג זה לא התקבל. הרמ"א החמיר יותר בהלכות בין המצרים, וכלל בהן גם את האיסור לקיים חתונות, וכן להתגלח ולהסתפר.
השולחן ערוך והרמ"א לא הזכירו איסור לשמוע מוזיקה בימי בין המצרים (מעבר לאיסור הכללי לשמוע מוזיקה כל השנה מצד אבלות החורבן). עם זאת, המגן אברהם (ס"ק י') פסק שאסור לקיים "ריקודים ומחולות". בעל "פרי מגדים" למד מדבריו שקיים איסור כללי יותר לשיר ולנגן בימי בין המצרים, וכתב על כך בשו"ת מנחת יצחק (א' קי"א): "הלכה פסוקה היא בפי גדולי האחרונים, דגם כלי זמר אסור". כך הכריעו להלכה גם הרב עובדיה יוסף (יחווה דעת, ו' ל"ד) והרב משה פיינשטיין (אגרות משה, אורח חיים ד' כ"א).
אמנם, על אף האיסור לקיים חגיגות ואירועים משמחים בימי בין המצרים, הרי שמצווה שהגיע זמנה בימים אלה – מתירה סעודת מצווה חגיגית. כך פסק הרמ"א (אורח חיים, תקנ"א י'): "ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותין יין כל השייכים לסעודה; אבל יש לצמצם, שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין רק מנין מצומצם".
האחרונים הדגישו שההיתר בסעודות אלה נובע מן העובדה שאי אפשר היה לקיים את המצווה קודם לכן: כך הוא בברית מילה ובפדיון הבן, וכך הוא גם בסעודת אירוסין, שאם בני הזוג באו לכדי החלטה להינשא, אין לדחות את השמחה.
בעל "אליה רבה", ובעקבותיו המשנה ברורה, מבהירים שכך הוא גם לגבי סיום מסכת: "מזה יש ללמוד נמי לסיום מסכתא, שאם לא נזדמן בלימודו הסיום, לא ימהר או לאחר משום כך, ואם לא היה עושה סעודה בשאר ימים אפשר שלא יעשנה נמי עתה, אבל כשנזדמן כראוי מותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהם אם היו הולכין נמי בזמן אחרת".
כלומר, מי שלומד לימוד קבוע וסיום מסכת בימי בין המצרים ואפילו בתשעת הימים – רשאי לקיים את הסיום; אבל תכנון יזום של הסיום דווקא לימים הללו – אסור. אמנם, יש מן האחרונים שהקלו בזה, ואמרו שמי שיזדרז כדי לסיים דווקא בימי בין המצרים או בתשעת הימים – הרי הוא "זריז ונשכר", ובלבד שלא נפגעה איכות הלימוד (ראו שו"ת מנחת יצחק, ב' צ"ג). ואכן, יש קהילות מסוימות וכמה חצרות חסידים שהקפידו בהן באופן מיוחד על סיומי מסכתות דווקא בימים אלה.
לגבי סעודות המצווה המותרות בתשעת הימים, נחלקו הפוסקים: יש שהתירו לקיים שמחה מלאה, כולל כלי נגינה; ויש שכתבו שהמנהג הוא להקפיד שלא לנגן בכלי נגינה. בעל "כף החיים" (תקנ"א, ס"ק מ') הזכיר את שני המנהגים, ואף שנראה שעיקר דעתו להימנע מנגינה בסעודות כאלה, כתב שם שהמקל יש לו על מי שיסמוך. בשו"ת יחווה דעת (ו' ל"ד) נטה להכריע שהדבר שנוי במחלוקת בין מנהג אשכנז למנהג ספרד, שהאשכנזים מחמירים בזה והספרדים נהגו להקל.
אין ספק, שהשמחה והחגיגה שבהכנסת ספר תורה הן שמחה של מצווה. עם זאת, לא מדובר על מצווה שיש לה זמן קבוע, וכפי שהוסבר לעיל, מצווה שאין זמנה דווקא בימי בין המצרים, ראוי לדחות אותה לאחריהם. זאת ועוד, כפי שכתבנו, רבים נוהגים שגם בשמחה של מצווה לא יהיו שירים וריקודים, וקיום הכנסת ספר תורה בלי תהלוכה ובלי חגיגה – תהיה חסרה עד מאוד.
ואמנם, בספר נטעי גבריאל (הכנסת ספר תורה, ט"ז) כתב בפירוש: "אין להכניס ספר תורה בימי בין המצרים, ואפילו בערב שבת". אמנם, למנהג בני ספרד אפשר שהיה מקום להקל בזה עד שבוע שחל בו תשעה באב, שכן כאמור יש שהתירו גם נגינה בשמחה של מצווה; ואולם, כדי שכלל חיילי היחידה יוכלו להשתתף בתהלוכה ובשמחה, הוחלט לדחות את הכנסת ספר התורה לאחר ימי בין המצרים. וכך כתבנו גם בקובץ "הלכה כסידרה", שלא לקיים הכנסת ספר תורה בימי בין המצרים.
