הקב"ה מצווה את ישראל לקראת כניסתם לארץ לבער ממנה את כל השבטים הכנעניים שהתיישבו בה, בכדי לפנות מקום לעם ישראל: (במדבר לג, נג): "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת
במעמד הר סיני עם ישראל כולו שמע את קול ה' הדובר אליו מתוך האש. במעמד נבואי זה ניתנו עשרת הדברות הכוללים מצוות בין האדם למקום
אחד הדברים הראשונים שנצטוו ישראל לעשות עם כניסתם לארץ הוא הכשרתן של ערי מקלט לרוצחים בשגגה. "כי אתם עֹברים את הירדן ארצה כנען. והקריתם לכם
התפילה הנהוגה בימינו אינה זהה עוד לתפילה במהותה המקורית. המקורית נוסחה לאור המציאות שהאדם או הציבור המתפללים היו נתונים בו, ואילו שלנו קבועה ומנוסחת מראש;
בשבוע שעבר הבאנו את אגדת אבא חלקיה נכדו של חוני המעגל, אשר בהמשך למורשת סבו מצליח אף הוא להביא גשם לעולם. באגדה זו מוסב דגש
לאחר פטירתם של מרים ואהרון מגיעה שעתו של משה רבנו. לאחר שמחד נמצא פתרון לירושתם של בנות צלפחד ומאידך מתבשר משה שאינו ייכנס לארץ תובע
מי שקורא את סיומה של פרשת פינחס מגלה שהיא נחתמת באופן שעלול לעורר תמיהה. הפסוק האחרון של הפרשה איננו אלא הפסוק הראשון של פרק ל
אחד הקטעים בגמרא, שמזעזים את קוראם בכל פעם מחדש, מופיע במסכת בבא מציעא (ל, ע"ב): "אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה
ד"ר ליפא מאיר, עו"ד בסיפורים יוצאי הדופן הקשורים בפינחס בן אלעזר הכהן יש רבדים שונים. אבקש להצביע על כמה מהם ולבדוק מהו הסיפור שמאחורי הסיפור.
ההתנגדות לקיצוניות אינה נובעת ממה שיש בה אלא ממה שאין בה. הקיצוניות לעצמה היא תוצאה של להיטות, התמכרות ונכונות ללכת עד הסוף עם אידיאל אחד,
