כיצד מדקדקים בפרשיות התורה?
מי שקורא את סיומה של פרשת פינחס מגלה שהיא נחתמת באופן שעלול לעורר תמיהה. הפסוק האחרון של הפרשה איננו אלא הפסוק הראשון של פרק ל
מי שקורא את סיומה של פרשת פינחס מגלה שהיא נחתמת באופן שעלול לעורר תמיהה. הפסוק האחרון של הפרשה איננו אלא הפסוק הראשון של פרק ל

אחד הקטעים בגמרא, שמזעזים את קוראם בכל פעם מחדש, מופיע במסכת בבא מציעא (ל, ע"ב): "אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה
ד"ר ליפא מאיר, עו"ד בסיפורים יוצאי הדופן הקשורים בפינחס בן אלעזר הכהן יש רבדים שונים. אבקש להצביע על כמה מהם ולבדוק מהו הסיפור שמאחורי הסיפור.

ההתנגדות לקיצוניות אינה נובעת ממה שיש בה אלא ממה שאין בה. הקיצוניות לעצמה היא תוצאה של להיטות, התמכרות ונכונות ללכת עד הסוף עם אידיאל אחד,
הרב חיים אירם, ראש בית המדרש להלכות גיור של בית מורשה תחיית האומה ושיבתה לציון , הינה פלא הדורות האחרונים . לא רק צופים בעלמא
בשבוע שעבר הבאתי מדברי האגדה ֹׁ(שיר השירים רבה ה.) המגוללת פרשה תמוהה מימי נערותו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי. הסיפור פותח

התורה מקדישה מקום רב לתיאור פטירתם של מנהיגי האומה. בעוד שלעתים קרובות, נסיבות לידתם וצמיחתם לוטות בערפל, לסוף חייהם ניתן משקל רב. בפרשתנו שפותחת בהלכות
פרשת חקת מגוללת בפנינו את עיקר דיני טומאה וטהרה שאיננה קשורה בטומאה היוצאת מהגוף – טומאת מת ודרכי ההיטהרות ממנה. דיני טומאה וטהרה שימשו לא
בסופה של הפרשה מופיעה שירה קצרה המזכירה בפתיחתה את שירת הים: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ

משה רבינו בנה את נחש הנחושת ושם אותו על נס בהוראתו של הקב"ה; חזקיהו המלך כתת את אותו נחש הנחושת, והדבר היה רצוי בעיני חכמים.