כל המאמרים במדור דברים

עיקרה של פרשת כי תבוא היא פרשיית "הברכות והקללות". כאשר אנו קוראים חלק זה קל לראות שהקללות תופסות נפח רחב יותר מאשר הברכות. יחד עם

תחושת החיסרון קיימת כנתון אינהרנטי באדם באשר הוא, ללא שום קשר למציאות אותה הוא חווה הטיעון ו/או הדיסונאנס בלתי נתפסים. את רשימת הצרות שיבואו עלינו

התודה הפרטית של הבאת הביכורים משתלבת בתודה הלאומית "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ… וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל

פרשת כי תצא נושאת בתואר שיאנית המצוות, היא מחזיקה בתואר הפרשה העמוסה ביותר בנורמות יותר מכל פרשיות התורה. מוני המצוות מזהים בפרשה 74 מצוות, מתחומים

"קראתי את מאמרך "הוצאת זרע במנהג יהודי אתיופיה" אשר הופיע ב"שבתון" . במאמר הנ"ל אתה מתייחס להבדל שיש בין התפיסה הרבנית בעניין שז"ל לבין התפיסה

בפרשת כי-תצא מרובת המצוות, יש לא מעט מצוות שהזיכרון – ההיסטורי או האישי – עומד במרכזן. כך במישור הפרטי – הקמת שם המת, ארבע כנפות,

על פי רוב אין התורה אוסרת אלא את מעשה האיסור עצמו בלבד, ואילו את ההרחקה מן העבירה, את עשיית הסייג לתורה, השאירה התורה לחכמים, כמו

הבעל צריך למאוס באישה כדי שהגירושין יהיו בני תוקף. אם הבעל נותן לאשתו גט מתוך אהבה אליה, הגירושין לא תופסים   בפרשתנו התורה מלמדת על

'תורת הלחימה' היא 'תורה' אוניברסלית, יש בה כללים ועקרונות שלא השתנו מאז ימי קדם. ניתן ללמוד עליהם בתנ"ך ובחז"ל, מ'סון טסו' בספרו "אומנות המלחמה", מנפוליאון

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה: וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ