בפרשיותינו מתוארים הקמת המשכן בפועל וסיום הכנת הכלים, לבסוף גם הצבתם במקומם עד להעמדת המשכן על מכונו. בסוף ההקמה מביט משה בסיפוק על המלאכה המושלמת
בפרשיות ויקהל פקודי המתארות את בניית המשכן, יש חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה תצוה. כידוע, אין התורה חוזרת על פסוקים לחינם, ובודאי שלא בפסוקים כה
הפטרת פרשת "החודש" עניינה הכנת העם למועדים במקדש, וביניהם קרבן המוקרב בראש חודש ניסן: " כֹּה-אָמַר ה', בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תִּקַּח פַּר-בֶּן-בָּקָר תָּמִים; וְחִטֵּאתָ אֶת-הַמִּקְדָּשׁ…"
על האדם האידיאלי אמרו חז"ל (ברכות יז א): "אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן
האוהב ישראל מאפטא הרב אברהם יהושע השל ( 1748 – 1825) היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק. הרבי מאפטא, בעל ה'אוהב ישראל' הוא האדמו"ר היחיד
לפי מדרש התנחומא (ח'): "אימתי נאמרה למשה פרשה זו של המשכן? ביום הכיפורים עצמו אע"פ שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל . אמר ר' יהודה בן
בסיומו של ספר שמות ובסופה של הפרשה מסתיימת מלאכת הקמת המשכן. משה רבנו נותן דין וחשבון מפורט ודייקני על הכמויות של חומרי הגלם שנצרכו בעת
ויקהל – עד כמה אנחנו מכוונים לממש את "ויקהל" היום? עד כמה אנחנו נכונים באמת להיקהל ביחד עם כל האומה? דומה שאנחנו מתרחקים מאוד ממציאות
עו"ד ארנון גרפי "באמצעות הלב רואה אדם נכונה, מה שחשוב באמת אינו נראה לעין" (אנטואן דה סנט-אקזיפרי/"הנסיך הקטן"). למביט מהצד במהלך משפט בימינו דומה כי
הפטרת פרשת זכור מהווה עבורי כתב חידה. היא נקראת סמוך לחג הפורים, משום חובת מחיית עמלק, אולם תוכן האירועים בה אינו משרת כלל ועיקר חובה
