אסטרטגיה תלת מימדית של בחירת מנהיג

פרשתנו עוסקת בשלב הסיום של הקמת המשכן, הפרויקט הלאומי הראשון של עם ישראל. לראשונה, גם נוצר הצורך, למנות לשם כך מנהיג ציבור, את בצלאל. היה עליו להנהיג ולנהל את התכנון, העיצוב והבניה של המשכן וכליו, לנצל בצורה מושכלת את התרומות והמשאבים שנתן העם, ולנהל בצורה יעילה את צוות ההקמה הגדול שנרתם לבניה. חז"ל ראו בדרך בחירתו של בצלאל מודל אסטרטגי לבחירת מנהיגים בעם ישראל.
בפרשתנו מתוארת בחירתו לתפקיד: "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ד' בשם בצלאל … וימלא אתו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (שמות לה ל).
אמנם בחירתו כבר הוזכרה קודם לכן (בפרק ל"א), אולם שם פנה הקב"ה למשה ואילו כאן פנה משה לעם.
חכמים למדו מכך, על החובה להיוועץ בעם על כל מינוי ציבורי (גמ' ברכות נ"ה ע"א): "א"ר יצחק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכין בציבור, שנאמר: 'ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' כשם בצלאל וגו". (וב"אורח משפט", אומנים, סי' כ).
בתהליך הבחירה של בצלאל היו שלושה שותפים; הקב"ה, משה והעם: "אמר לו הקב"ה למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבש"ע, אם לפניך הגון לפני לא כל שכן!".
אמר לו: אף על פי כן, 'לך אמור להם לישראל וכו"! אמרו לו: משה רבינו, אם לפני הקב"ה ולפניך הגון לפנינו לא כל שכן" (שם).
יש שפירשו ששיתוף העם נדרש מסיבה פרקטית. רק אם העם יהיה מעורב בבחירתו, הוא יקבל את מנהיגותו ואת מרותו. "ורז"ל אמרו: 'אין ממנין פרנס על הצבור אלא מדעתם', וכו'. כי כן ראוי לכל פרנס שיהיה מדעת כולם, בענין שיהיו דבריו נשמעים" (צרור המור, שמות שם).
מדוע היה צורך להימלך בציבור בעת שעם ישראל מונהג באופן ישיר ע"י הקב"ה ובאמצעות משה נביאו? האם לא די בבחירה האלקית, ובחוות הדעת האלקית על התאמתו של בצלאל? האם העם לא יקבל אותה כפי שקיבל את הבחירה האלקית במשה? (הריא"ף, עין יעקב שם).
אלא, שיתוף העם בבחירה נבע מסיבה עקרונית. מנהיג הוא 'שליח ציבור', 'שליח' ונציג של הישות הציבורית המשותפת. לכן הציבור, ה'משלח', צריך להיות זה שבוחר וממנה את 'שליחו'.
מרן הרב קוק זצ"ל למד מדברי הגמ', מבחירת בצלאל, על גישה ייחודית ואסטרטגית של המנהיגות בישראל שנבחנת בצורה תלת מימדית; בממד האישיותי, הניהולי, והבין אישי ("עין אי"ה" ברכות ח"ב עמ' 262). על כן אמורים להיות שלושה גורמים ששותפים בבחירה.
המימד האישיותי – הרמה הרוחנית והמוסרית של המנהיג ומה מניע אותו להנהיג. זהו מימד בסיסי וחשוב ביותר למנהיג בישראל. מימד זה יכול להבחן רק ע"י הקב"ה בוחן כליות ולב. האדם. בשר ודם יתקשה לבחון זאת.
המימד הניהולי – כישורי הניהול, חכמת הארגון והשליטה, התוויית היעדים, ותכנון השיטה האופטימלית כיצד להשיגם. מימד זה יכול להבחן ע"י מי שהוא בעצמו מנהיג חכם ובעל יכולת אבחנה בתחום.
המימד הבין אישי –הכריזמה והיכולת לתקשר עם העם בשפתו ולסחוף אותו אחריו. מימד זה יכול להיבחן רק ע"י העם בעצמו.
הרב קוק זצ"ל מבאר שם שבחינת הממדים בגמ', בבחירת בצלאל, מסודר לפי סדר החשיבות שלהם. האישיותי הוא החשוב ביותר ורק אח"כ הניהולי והבין אישי.
המודל התלת מימדי הזה שונה מאד ממה שאנו מכירים כיום, כשעיקר הבחירה תלויה במימד הבין אישי, הכריזמה ובמימד הניהולי. לעומתם, המימד האישיותי פעמים רבות כלל אינו קיים, ובמקום 'דמות' המנהיג כפי שהיא באמת, מוצג ה'דימוי' שלו כפי שמעוצב ע"י יחצני"ם.
כיום, כאשר אין הנהגה ישירה של הקב"ה ואין נביא כמשה, לא ניתן להיוועץ בהם לגבי שני הממדים הראשונים, נדרשים הציבור ונציגיו לבחון את קיומם כמיטב יכולתם, באמצעים אנושיים מוגבלים.
(ויקה"פ תשעה)