
חכם לב
משה נצטווה לקחת את חכמי הלב מקרב בני ישראל שיעסקו במלאכת המשכן, בייצור כליו ובהכנת בגדי הכהונה: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל

משה נצטווה לקחת את חכמי הלב מקרב בני ישראל שיעסקו במלאכת המשכן, בייצור כליו ובהכנת בגדי הכהונה: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל
ציוויו של הקב"ה המלמד שאין בניין המשכן דוחה את מצוות השבת – מדגיש שוב את מקומה העליון של מצווה זו. מעצם העובדה שהתורה מדגישה באופן

בתחילת פרשתנו מקהיל משה את העם ומצווה אותם על השבת ועל הקמת המשכן. (שמות לה א) ציון העובדה שמשה מקהיל את העם כדי לצוותם הוא

במוקדה של פרשת העגל ניצבת קריאתו של הקב"ה: "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" (לג, יט). "חן" זה ניתן להתפרש הן על דרך

"ותנא דידן למעוטי סוסים וגמלים מנא ליה? אמר רב פפא: כל מקנך תזכר – כלל, שור ושה וחמור – פרט, כלל ופרט, אין בכלל אלא
משה רבינו מנהל משא ומתן קשוח עם הקב"ה על תוצאות חטא העגל (שמות לב, לא- לד). משה פונה לקב"ה ומציב בפניו אולטימטום. או שתסלח על
הלוחות הראשונים ניתנו כשהם כתובים באצבע אלוקים: 'וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים' (שמות לא).
במרכז הפרשה עומד חטא העגל. כל הפרשנים עוסקים בשאלה המתבקשת איך קרתה הנפילה הגדולה הזו? כיצד עם שראה את יציאת מצרים ומעבר ים סוף יכול

עומדים אנו בסיומו של חג הפורים. חג עתיר הזדמנויות של הסוואה וגילוי. פרשת השבוע, "כי תישא", מזמנת לנו מסר רלבנטי מתמיד, כמו גם הצצה אל

משה רבנו ירד מהר סיני עם הלוחות השניים בתום ארבעים יום וארבעים לילה, והוא נחשף לתופעה ייחודית: "וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת