
גלות וגאולה בין אמונה לציפיה
פרשת שמות מסתיימת בצעקתו המרה של משה רבנו אל ד', בה הוא חוזר כביכול על טענותיו בסנה, על השליחות עצמה ועל חלקו בה ובייחוד "איך

פרשת שמות מסתיימת בצעקתו המרה של משה רבנו אל ד', בה הוא חוזר כביכול על טענותיו בסנה, על השליחות עצמה ועל חלקו בה ובייחוד "איך

לאורך כל ההיסטוריה האנושית המנהיגים שהמיטו אסון על עצמם ועל עמם היו אלו שהתאפיינו בתכונות אופי קשות, שצירופן הוביל את המנהיג ואת עמו לעבר פי

החברה האנושית היא יצירה אלוקית מופלאה ומורכבת. ההתבוננות בתהליכים החברתיים שנוצרים בה מרתקת. בדרך כלל נוצרת בה שכבה מובילה שמכתיבה את סדר יומה. לעיתים שכבה

אנו פוגשים בפרשה שני גורמים עם "לב קשה". האחד, הוא פרעה שלא ממהר לתת לבני ישראל לצאת מארצו, השני, הם בני ישראל אשר לא מקשיבים

אנו חייבים לשאול את עצמנו לא רק האם הדבר נאמן להלכה או לחוק, כי אם גם האם המעשה הזה מוסרי שלוש המכות הראשונות – דם

המפנה הגדול, שגרם לרבנים חשובים לצאת בהכרזה כי "סר פחד השבועות" הגיע לאחר שלוש החלטות בינלאומיות הקשורות באימוץ הצהרת בלפור "לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי ־יִשְׂרָאֵל֮

הגמרא כותבת, שלמרות שמעיקר הדין שלג או קרח אינו נחשב משקה או אוכל, החושב להפוך את השלג לנוזל דינו כבר עכשיו כמים בפרשת השבוע מספרת
פרשת שמות פותחת בפנינו את ספר חדש. אחד ההבדלים בין ספר בראשית לספר שמות נעוץ בכך שספר בראשית עוסק בחלקו הגדול של הספר באבות האומה,

פעם, בשיחה סתמית ברחוב בהודו, שאל אותנו הודי אחד: "מי האלוהים שלכם"? היה מיוחד מאוד לשמוע שאלה כזאת ברחוב. אנחנו רגילים לרחובות מערביים, אירופאיים, אמריקאיים

"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". ידועה המחלוקת בגמרא – מדובר במלך חדש שלא הכיר את יוסף, או זהו אותו המלך