הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)שלוש תרומות נתנו ישראל להקמת המשכן וקיומו – תרומת להקמת המשכן, "כל איש אשר ידבנו לבו"; תרומת מחצית השקל: "זה ייתנו: כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש, עשרים גרה השקל, מחצית השקל תרומה לה'"; ותרומת האדנים: "בקע לגולגולת, מחצית השקל בשקל הקודש, לכל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה".
וכך כותב רש"י בתחילת פרשתנו לאור הירושלמי: "תקחו את תרומתי – אמרו רבותינו: ג' תרומות אמורות כאן: א' תרומת בקע לגלגלת שנעשו מהם האדנים, כמו שמפורש באלה פקודי; ואחת תרומת המזבח, בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור; ואחת תרומת המשכן, נדבת כל אחד ואחד".
הבאת התרומות לבית המקדש מאפשרת לתת את הדעת למעמד התרומה באופן כללי, אך גם להיבטים השונים של תרומות שונות. התורה פותחת בתרומה שבפרשתנו – להקמת המשכן. יש בה יתרונות גדולים, כיוון שהיא נותנת מקום עמוק מאוד לנדיבות הלב: "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי".
לא זו בלבד, אלא שהיא מאפשרת תרומות מסוגים שונים ומחומרים שונים. אולם, יש לה גם מחיר – לא כל אחד משוחרר לתרום מכספו, שהלא לעשירים קל יותר לתת, ואילו למי שזקוק לכסף כדי לפרנס את משפחתו הרבה יותר קשה. אומנם, מול ריבונו של עולם יפה מנחת העני הניתנת מכל הלב, מתרומת עשיר שאינו חש בנתינה כלל וכלל, אך כל זה אינו נראה בעיני בשר ודם, ויש לו השפעה גדולה על המבנה החברתי.
על ידי השותפות של כולם – לא ניתן לייחס את המשכן לקבוצה מסוימת בלבד, זו זכות גדולה להיות חלק מזה
לעומת זאת, תרומת מחצית השקל אף היא בעלת יתרונות: ראשית, היא מיועדת ל"שוטף". כל העוסק בתרומות (במובן הכלכלי שאנו נותנים להן היום) יודע כי להקמת בניין או לאפשרות הנצחה אחרת, קל יותר לגייס תרומות ;לעומת זאת, לקיום השוטף ולהוצאות תפעול של מוסדות חשובים ביותר – הרבה יותר קשה. תרומת מחצית השקל ניתנת בכל שנה, ומיועדת להוצאות הרבות של המשכן, ומאוחר יותר המקדש.
יתרון נוסף מצוי בסכום: זהו סכום שכולם שווים בו, ואין האחד עולה על חברו, והוא גם שווה לכל נפש. יש שדרשו גם את העובדה שהסכום הוא "מחצית", שמקרין תודעה עמוקה שכל אחד אינו שלם, ואנו זקוקים האחד לשני כדי להיות שלמים.
תרומת האדנים שונה משניהם. היא אינה קבועה ואינה עוסקת בצורך המתמיד לקיים את המשכן. מאידך גיסא, יש בה סכום שעל כל אחד לתת. מדובר במשימה ייחודית וחד-פעמית, של הקמת האדנים למשכן, שהם הבסיס לקיומו ולבניינו. ואכן, אנו מכירים בעולם התרומות את המצבים הייחודיים, שבהם יש קריאה להתגייסות של כולם, כדי להעמיד דבר על מכונו.
התרומות אינן משרתות רק את המטרה, הן מכוונות גם לתורם. אדם התורם לייעוד מסוים הופך להיות חלק ממנו. הוא אינו עומד עוד מרחוק, אלא מחובר למטרה ולמשימה. על ידי התרומות, הפך המשכן לנחלת כולם. על ידי השותפות של כולם – לא ניתן לייחס את המשכן לקבוצה מסוימת בלבד, אלא הכל שותפים בו. זו זכות גדולה להיות חלק מזה.
המילה "לתרום" בשפתנו אינה ממוקדת עוד במשכן ובמקדש. יהי רצון שנשוב לשם. עד אז, היא מבטאת נתינה רחבה לאין-ספור גופים ומטרות. יש חשיבות עצומה שבד בבד עם תשלומי חובה (המקבילים ל"מחצית השקל", אבל גבוהים ממנה בהרבה…) תהיה נתינה מרצון לדברים החשובים בעינינו. עולמות שלמים נבנים בתוכנו מתוך הנכונות של אנשים לתרום, והרצון להיות קשורים ומחוברים בו. זוהי זכות גדולה של חברה שבה בני אדם אינם מסתפקים רק ב"מה חובתי ואעשנה", כי אם שואלים את עצמם במה הם יכולים להוסיף, ואיזה מוסד הם יכולים לקדם, וכיצד הם עצמם נעשים שותפים בעשיית הטוב.
