כל המאמרים במדור בשלח

לפני כמה שנים, הייתי בקליפורניה אצל חברים. בסעודת שבת התארחה שם אישה שממש ביקשה לדעת את תאריך הלידה שלי. היא למדה אסטרולוגיה ועוד כל מיני

מושקו היה פנטזיונר. חולם בלתי נלאה. מגדולי ההוזים. אבל כפי שנהג לומר: בין "הוזה" ל"חוזה" מבדיל רק קו אחד קטנטן, דקיק. ואת הקו הזה הוא

  כשבני ישראל מצאו עצמם בעמק הבכא, בין ים סוף הרוגש לפניהם לבין המצרים הדולקים אחריהם, משה הרגיעם: "אַל תִּירָאוּ… ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן".

פרשתנו פותח בפסוק: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה

פעמיים בלבד נאלץ החבר להודות בפני מלך כוזר כי הוא (מלך כוזר) צודק. באחת מהן, מקשה מלך כוזר כך: "… אם כן, הלא אתה עובר

עם שלם עושה דרכו אל מעברי הגבול כדי לצאת מתחומי הטריטוריה של הממלכה המצרית, שם שימשו כעבדים. הכתוב מתאר לנו את הכוונת הא-ל בשאלת מעבר

הכרת הטוב אני לא אוהב את העליהום הישראלי התקשורתי והציבורי ואת השמחה לאיד לנפילתם של הטייקונים. לפעמים יש בישראליות איזו תכונה מגונה – והיא השמחה

עוד בהיותה ילדה צעירה לימים עומדת מרים בשיאן של גזרות ומשגיחה על משה על מנת שלא ייפגע חלילה לרעה. ברגע שהיא מבחינה בבת פרעה, החומלת