כל המאמרים במדור משפטים

"ודל לא תהדר בריבו" – בדין התורה הראשון שישבתי בחיי פגשתי את הפסוק הזה במלוא עוצמתו. באותו מקרה, היה ויכוח כספי בין אדם עשיר יחסית

בחלק האחרון של פרשתנו כתובות הלכות הנוגעות לדיינים. התורה מדריכה את הדיין לנהוג ביושר ולא לאפשר לרגשותיו לתפוס מקום בהכרעת הדין. 'וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ

על פי רוב מקובל להבין את החלוקה בין 'חוקים' ו'משפטים' באופן דיכוטומי: המושג 'חוקים' (או "מצוות שמעיות" כלשון הרמב"ם בשמונה פרקים ו) – בא לבטא

לקראת סוף פרשת משפטים מתאר הכתוב מעמד פלאי ונדיר (שמות כ"ד, י'): "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת

הכתוב בפרשת משפטים מלמדנו שהקב"ה מכין את עם ישראל כבר עתה לכניסה לארץ הקודש (שמות כג, כ-כב): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ

"ודל לא תהדר בריבו"; "לא תטה משפט אבינך בריבו" – במקומות רבים בתורה חותרת התורה לדין צדק. היא מלמדת מיהם הדיינים הראויים, ואף קובעת כי