ודל לא תהדר בריבו
"ודל לא תהדר בריבו" – בדין התורה הראשון שישבתי בחיי פגשתי את הפסוק הזה במלוא עוצמתו. באותו מקרה, היה ויכוח כספי בין אדם עשיר יחסית
"ודל לא תהדר בריבו" – בדין התורה הראשון שישבתי בחיי פגשתי את הפסוק הזה במלוא עוצמתו. באותו מקרה, היה ויכוח כספי בין אדם עשיר יחסית

כל המעיין בעשרת הדיברות, שרבים רואים בהם "עיקר העיקרים" של תורת ישראל (עד כדי כך, שבתקופת חז"ל ביקשו לקבוע קריאתם בתפילה בכל יום), יבחין על
בחלק האחרון של פרשתנו כתובות הלכות הנוגעות לדיינים. התורה מדריכה את הדיין לנהוג ביושר ולא לאפשר לרגשותיו לתפוס מקום בהכרעת הדין. 'וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ

מרום הפסגות, החווייתי והרוחני של מעמד הר סיני, יורדים בני ישראל לקרקע המציאות של פרשת משפטים: עבדים ושפחות, עבירות אלימות וקללות, פצעים וחבלות, אסונות וחבורות.
על פי רוב מקובל להבין את החלוקה בין 'חוקים' ו'משפטים' באופן דיכוטומי: המושג 'חוקים' (או "מצוות שמעיות" כלשון הרמב"ם בשמונה פרקים ו) – בא לבטא

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי
לקראת סוף פרשת משפטים מתאר הכתוב מעמד פלאי ונדיר (שמות כ"ד, י'): "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת
הכתוב בפרשת משפטים מלמדנו שהקב"ה מכין את עם ישראל כבר עתה לכניסה לארץ הקודש (שמות כג, כ-כב): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ

הרב רצון ערוסי רבה של קריית אונו חבר מועצת הרה"ר לישראל ויו"ר הליכות עם ישראל "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" – "לפניהם ולא לפני ערכאות
"ודל לא תהדר בריבו"; "לא תטה משפט אבינך בריבו" – במקומות רבים בתורה חותרת התורה לדין צדק. היא מלמדת מיהם הדיינים הראויים, ואף קובעת כי