
מסווה וגילוי ומהותה של מסכה
עומדים אנו בסיומו של חג הפורים. חג עתיר הזדמנויות של הסוואה וגילוי. פרשת השבוע, "כי תישא", מזמנת לנו מסר רלבנטי מתמיד, כמו גם הצצה אל

עומדים אנו בסיומו של חג הפורים. חג עתיר הזדמנויות של הסוואה וגילוי. פרשת השבוע, "כי תישא", מזמנת לנו מסר רלבנטי מתמיד, כמו גם הצצה אל

משה רבנו ירד מהר סיני עם הלוחות השניים בתום ארבעים יום וארבעים לילה, והוא נחשף לתופעה ייחודית: "וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת

במוקד פרשתנו, חטא העגל, אחד המשברים החמורים בתולדות עם ישראל, שאיים לכלות את עם ישראל ח"ו. "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם" (שמות לב

"מס מחצית השקל" לעומת "מס היהודים" עו"ד ד"ר ניסן שריפי, מרצה למיסים אף אחד מאיתנו איננו שש לשלם מיסים, למרות שכולנו יודעים היטב כי הללו

הפטרת פרשת זכור מהווה עבורי כתב חידה. היא נקראת סמוך לחג הפורים, משום חובת מחיית עמלק, אולם תוכן האירועים בה אינו משרת כלל ועיקר חובה
פרשת תצווה פותחת במצוות העלאת נר התמיד: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז כ). רש"י מדגיש את ההבדל בין

שמו של משה רבנו אינו נמצא בפרשת תצווה ורבים ההסברים שניתנו לכך. ברם, עובדה מעניינת נוספת בפרשתנו. הקב"ה אינו מתעלם ממשה חלילה, אדרבה, במקום הפניה

אנו מורגלים לחיות בתוך מערכת מצוות מסועפת. כל מצווה מתפרטת להלכות ולגדרים מדויקים המתווים את דרכנו, מגבילים אותנו במידה המדויקת ומכוונים אותנו לחיים ערניים של

שבת פרשת "תצווה" ("זכור") סמוכה השנה לפורים. קיים מכנה משותף מעניין במיוחד בין הפרשה לבין מגילת אסתר, והוא נושא הבגדים. נושא זה בולט בפרשה ובמגילה,
את פרשת תצווה קוראים אנו בדרך כלל בסמוך לפורים. לעיתים קרובות זו גם פרשת זכור. אנו קוראים את החובה למחות את עמלק בעיקר בהקשר פורים,