כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

"הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו" (אבות ב, ג). מה טיבה

אם תרצו – הרי זו ההגדה של פסח שיותר מכל טקסט אחר מבטאת, בבהירות ובתמצית, את תורת החינוך היהודי על רגל אחת. "וכן הבן שואל".

פרשיות הקורבנות, יש לומר בגילוי לב, אינן מן הפרשיות ה"פופולריות" ביותר בתנ"ך. מעת שגלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו, כמעט ונשתכחו חלקים גדולים של דיני הקורבנות

נפלאות המה דרכי התורה. לעתים מקופלים עולמות שלמים, דוגמת הלכות שבת הענפות, בפסוקים בודדים, והריהן כ"הררים התלויים בשערה", ופעמים שהתורה מפליגה ומאריכה בעניין אחד, ואי

דמותה של השבת ה"ציבורית" במדינת ישראל הולכת ונשחקת מדי שנה. עשרות מרכזי קניות פתוחים בשבת, אירועי תרבות ובתי קולנוע מושכים אליהם אלפי אנשים, וכמוהם מועדונים,

שמחת עניים אחת המצוות המייחדות את תורת ישראל בכלל ואת מועדי ישראל בפרט היא החובה לדאוג לאחר: לעני, לגר, ליתום ולאלמנה. כך הם הדברים בשמחת

יתרו חותן משה קבע לו מקום של כבוד בתולדות ישראל. אך "שמע" את החדשות, וכבר רץ לפגוש את משה חתנו. אכן, חכמים נחלקו בטיבה של

בין ארבעת ראשי השנים שנקבעו במורשת ישראל, ודומה שתופעה יחידה היא בעולם, קובעת המשנה במסכת ראש השנה את יום ט"ו בשבט כ"ראש השנה לאילן". יום

סיפור יציאת מצרים, האירוע המכונן של עם ישראל, טבוע כולו במטבען של נשים. ראשית הסיפור, במסירות נפשן של המיילדות העבריות. פרעה נותן להן פקודה מפלה

"על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה?". אדם מישראל הקורא בתשומת לב פסוקים אלה בשנים האחרונות, בחודשים האחרונים, בשבועות האחרונים,