כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

בהבדל שבמינוח, בין ה"רב" האשכנזי לבין ה"חכם" הספרדי טמונה תובנה עמוקה באשר לגישות השונות בעולמה של הלכה. כמו תמיד ההכללות חוטאות לאמת, המורכבת והמגוונת. אך

לפני כחודש ימים, עמדו בני קהילת "שלם" הירושלמית בתפילה, כמעשיהם מדי שבת בשבתו. כדרכו בקודש, הקדים יונתן אדלר לבוא לתפילה, עמד לצד אביו, והתפלל בכוונה

לפני כמה עשרות שנים, עמד בחור צעיר מסיגעט שבהונגריה, אוד מוצל מגיא ההריגה לפני הקב"ה ותבע אותו בקול מר. היה זה לאחר שהותיר במשרפות שמאחור

נחמה ליבוביץ', "מורת המורים", לא הותירה אחריה צאצאים. אך אלפי תלמידיה, הם ותלמידי תלמידיהם, ממשיכים בדרכה ומנחילים את מורשתה המיוחדת לדורות הבאים. אחד המיוחדים שבהם,

לפני כשמונה שנים עמדתי, עם פרקליטות ארגוני הנשים, באולם בית המשפט העליון בניסיון לבטל את עִסקת הטיעון שעשתה המדינה עם נשיא מדינת ישראל. כשלנו במשימה.

אמרו פעם על אחד הידוענים כי הוא זקוק בדחיפות לאורתופד. "יש לו בעיה מוטורית קשה". "מה הבעיה?". "הוא לא מסוגל לשלוח את היד לכיס ולהוציא

תשעה באב, והשבת שלאחריו, "שבת נחמו", מזמינים אותנו מדי שנה לבחון את יחסנו האמיתי לחורבן ולגאולה. מהי משמעות החורבן בעבורנו? מהי משמעות הנחמה בעבורנו? כיצד

מעשה ברש"י עגנון שהיה מהלך עם שכנו וידידו פרופ' שמואל ספראי, מבית הכנסת שבשכונת "תלפיות" לכיוון ביתו. תוך כדי דיבור, החל פרופ' ספראי, שהיה המומחה

פרשת בלק ובלעם היא מן הפרשיות הידועות ביותר בתורה וקובעת ברכה לעצמה. זוהי הפרשה היחידה בתורה שנקראת על שמו של נביא גוי (שניה לה היא

"הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים". אמרה זו המיוחסת ללוי אשכול, הייתה לראש פינה בהבטחות של מנהיגים ופוליטיקאים (לא רק) למיניהם. כמה רבים הם המבטיחים ואינם