כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

מה נותר מעשרת הדיברות? אחד מחכמי ימינו אמר פעם כי מכל עשרת הדיברות לא נותרו אלא שניים: "אנכי" ו"לא יהיה לך"… גם אם אמרה זו

מערכת הבחירות המתרגשת ובאה אלינו מעניקה הלנו הזדמנות נוספת לעיין באחת מסוגיות היסוד הדמוקרטיות, הזכות לבחור ולהיבחר, מנקודת מבט יהודית. למרות היעדרה של מלכות יהודית

סיפור יהודי מספר על שני בחורי ישיבה "בריסקאיים", המחמירים במצוות עד הפרט הקטנטן ביותר, שבערב יום הפורים ערכו סיור בכל העיירה כדי למצוא "אביונים" שניתן

לפני כמה שנים זכיתי לייצג קבוצה של נשים יראות שמים שביקשו להספיד את אביהן בבית ההלוויות שסמוך לבית העלמין "סגולה" בפתח תקווה (בג"ץ 6526/05). אנשי

הקהילה הייתה לאחד מסממני ההיכר הבולטים ביותר של יהודים בכל ארצות פזוריהם. היהודי מעולם לא ראה את פסגת שאיפותיו ברובינזון קרוזו, החי על אי, בודד

לצד פירוט כל הכלים והמידות, שנראות כאילו נלקחו מקטלוג עשיר למוצרי בנייה איכותיים, מצויה מילה קטנה אחת שהייתה לאחד מסממניה הבולטים של פרשת תרומה: לב.

מרום הפסגות, החווייתי והרוחני של מעמד הר סיני, יורדים בני ישראל לקרקע המציאות של פרשת משפטים: עבדים ושפחות, עבירות אלימות וקללות, פצעים וחבלות, אסונות וחבורות.

מוקדה של פרשת השבוע, "בשלח", היא "שירת הים": פרק שירה מופלא, החושף משהו מעצמת הרגשות שחוו בני ישראל במעמד קריעת ים-סוף: "וברוח אפיך נערמו מים,

פסוקי התורה צופנים בחובם קודים שונים שמאחוריהם מסתתרים עולמות שלמים. אחד הצפנים החוזרים ונשנים בפרשיות ספר הגאולה, ספר שמות, הוא תיאור שמדגיש לכאורה דווקא את

חטא העגל צרוב בהיסטוריה היהודית כאחת הטראומות הקשות ביותר. במשך שנות דור, יש לו "תשלומין", ואסונות רבים שפקדו את העם היהודי במהלך השנים נזקפים ל"זכותו",