פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)בפירושו המקורי לתורה, "מלאכת מחשבת", שכשמו כן הוא, תמה ר' משה חפץ, מחכמי איטליה במאה הי"ז, מה טעם ציוותה תורה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" ולא "בכל עריך"? זאת ועוד: מכיוון שכמעט כל ספר דברים נאמר על ידי משה לעם, מה טעם לא דיבר הכתוב בלשון נוכח, "ושפטוך" (כפי שפותחת ראשית הפסוק: "תתן לך") , אלא נוסח דבריו בגוף שלישי נסתר: "ושפטו את העם משפט צדק"?
כדרכו בקודש (על הפירוש ומחברו ראו: אביעד הכהן, "מלאכת מחשבת – פירושו לתורה של ר' משה חפץ", מחניים 4 (תשנ"ג), עמ' 275-266), הוא מיישב את שאלותיו בדרך מקורית, שלפיה הציווי "שופטים ושוטרים תתן לך" אינו מכוון כלל לעם, אלא לשופטים עצמם!
לאמור: גם הרשות השופטת צריכה "שופטים ושוטרים", נציבות תלונות, בקרה וביקורת, ועליה ל"קשוט עצמה תחילה" ולנהוג בדרך הישר בטרם תבוא ל"קשוט אחרים", להעביר עליהם ביקורת ולשפוט את מעשיהם.
מכאן, הוא מוסיף ומסביר, מובן מדוע נאמר "תתן לך בכל שעריך" ולא בכל "עריך", שהרי "שער העיר" – מקום המשפט הוא, ובאה תורה ללמדנו שגם "שעריך", מקום המשפט, בית המשפט ושופטיו, צריכים לעמוד תחת ביקורת מתמדת, מעין דברי החכם באדם (קהלת ה, ז): "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר, וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם".
רבי משה חפץ מוסיף: "וכאשר יזהירם על מינוי הדיינין הוצרך לומר להם [=משה רבנו] קשוֹט עצמך תחילה, ושאין למנות דיין על הציבור אלא אם כן יודע לעבוד … ואמר 'שופטים ושוטרים' צריך שתתן לך בכל שעריך, רצונו שבכל בתי דיניך תעשה להם שופטים ותשים שרים על הדיינים עצמם".
אכן, מוסיף ה"מלאכת מחשבת" ומדגיש: שמא יחשוב מאן דהוא מחשבת פיגול שלפיה העברת הביקורת על השופטים תכליתה היא מלחמה בשלטון החוק, בא מיד הכתוב ומלמדנו "צדק צדק תרדוף", כעניין שאמרו במסכת אבות: "אלמלא מוראה של מלכות – איש את רעהו, חיים בלעו". שלטון החוק והמורא מפניו – של הכל, גם של השופטים – ערובה הם לקיומה של חברה, כי אחרת "יהרגו זה את זה, ואחד יגזול ממון חברו, באופן שאיש לא יירש נחלת אבותיו אלא כל דאלים – גבר".
סוגיה זו, של 'מי ישפוט את השופטים?', עולה תדיר על סדר היום הציבורי. אכן, יש בעולם שסבורים, או לפחות התנהגותם מלמדת שכך הם סבורים, שחסינים הם מכל ביקורת. וכבר שאלו פעם חכם אחד מה ההבדל בין הקב"ה לשופט, והשיב: "הדבר פשוט מאד. הקב"ה אינו חושב שהוא שופט"…
עיון במקורות המשפט העברי מלמד שלא אחת מכונים השופטים במקרא "אלהים", לשון חול, ויש לדבר אסמכתאות רבות. כך, לדוגמא, בפרשת משפטים, בפסוק שדן בעבד עברי המסרב לצאת לחופשי בשנה השביעית: "והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה, ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם" (שמות כא, ו). בדומה לזה נאמר על השולח יד בפיקדון: "ונקרב בעל הבית אל האלהים…. עד האלהים יבא דבר שניהם… אשר ירשיעון אלהים, ישלם שנים לרעהו" (שמות כב, ז-ח).
איסור מיוחד נאמר גם על 'קללת א-להים': "א-להים לא תקלל, ונשיא בעמך לא תאר" (שמות כב, כז). לאור ההקבלה בין "א-להים" זה לבין "נשיא" פירשוהו רבים כאיסור לקלל איש מאנשי הרשות השופטת, ולא רק כאיסור להשמיע דברי ביזוי כלפי מעלה.
שאלה מעניינת בפני עצמה היא: מה טעם הוצמד הכינוי, המציין בדרך כלל את האל, דווקא לשופטים, דבר שדומה שאין לו מקבילה בשפות אחרות. אפשר שגרם לזה זיהוי האל כ"שופט כל הארץ" (בראשית יח, כה), ולא נאריך בה כאן (לעיון נוסף, ראו: אביעד הכהן, "האמנם השופטים הם 'בני אלוהים'? על שלטון החוק בשופט", דף פרשת השבוע 332, באתר: http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/332-2.htm).
אך מי ישפוט את השופטים? עיון במקורות המשפט העברי מלמד שלמרות שברבדיו ההיסטוריים השונים, בוודאי הקדומים שבהם, ולמעשה עד הקמת ערכאת ערעור בבית הדין הרבני הגדול בארץ ישראל בראשית המאה ה-20, כמעט ולא הייתה קיימת בעולמה של תורה ערכאת ערעור (ראו בהרחבה: ע' רדזינר, הרב עוזיאל, רבנות תל-אביב-יפו, ובית הדין הגדול לערעורים: סיפור בארבע מערכות", מחקרי משפט כא (תשס"ד), עמ' 243-129), הרי שבפועל יש עדויות לא מעטות לכך שבמקרים ראויים עודדו חכמים העברת ביקורת גם על שופטים. כמובן, ביקורת עניינית שתכליתה תיקון. לצד זה, ביקרו חכמים בחריפות ביקורת פוגענית שנועדה לקעקע את יסודות השיפוט והמשפט.
אחד המקורות המפורסמים ביותר לעניין זה נמצא במדרש האגדה התלמודי (בבא בתרא טו, ע"ב): "אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (רות א, א) 'ויהי בימי שפוט השופטים'? דור ששופט את שופטיו, אומר לו 'טול קיסם מבין עיניך', אומר לו: 'טול קורה מבין עיניך'. וכמות שפירש רש"י: "שהיו השופטין עצמן מקולקלים והיה פתחון פה לנשפט להוכיח את מוכיחו".
אכן, בעוד שמרבים לדבר בגנותו של אותו "דור ששופט את שופטיו", עיון במקבילה המדרשית (רות רבה א, ח) מלמד שיש גם צד שני למטבע זו: "ויהי בימי שפוט השופטים – אוי לדור ששפטו את שופטיהם, אוי לדור ששופטיהם צריכין להישפט". הסיפה מלמדתנו שיש שעות וזמנים שבהם מצווה על הדור "לשפוט את שופטיו", על מנת להבטיח שלא יהיו מעשיהם מקולקלים ומשפטם מעוקל.
(שופטים תשעה)
