חופש הביטוי הוא מזכויות היסוד המדוברות ביותר בדמוקרטיה המודרנית. לא מעט חוקרי משפט מגדירים אותו כ"זכות על", אשר גם במסגרת הקשת הרחבה של הזכויות החוקתיות
ביקורת חריפה, לעתים מלווה במיני פולסי דנורא, קללות ונאצות, חרפות וגידופים על מנהיגי השלטון, שופטיו ושוטריו , ואפילו תקיפה פיזית והשלכת נעליים, מאפיינת באחרונה חלקים
בתוך האוקיינוס הגדול של תורת ישראל, נחבאים לא אחת ביטויים ופסוקים הכוללים ביטויים מעין "טכניים", שיש הנוטים לחלוף על פניהם ביעף. אך גם בהם, כבכל
האחות הגדולה רואה הכל, וצופה למרחוק. מוזר ככל שיהיה, שמה המפורש של מרים נזכר בכל התנ"ך 14 פעמים בלבד, הרבה פחות מאזכור שמם של אהרן
למרות שהתורה מקמצת בפרטים בנושאים אחרים, היא חוזרת ומדגישה את עניין השבת פעם אחר פעם. לצד שבת בראשית, מופיעה השבת גם בעשרת הדברות, גם בפרשת
סיפור יהודי מספר על שני בחורי ישיבה "בריסקאיים", המחמירים במצוות עד הפרט הקטנטן ביותר, שבערב יום הפורים ערכו סיור בכל העיירה כדי למצוא "אביונים" שניתן
מוקדה של פרשת תרומה ניצבת בניית המשכן והשראת השכינה. אגב כך, מופיע לפנינו ים אינסופי של מידות ושיעורים. מפרט טכני עשיר, שנראה כיורד עד לרמת
בימי הבראשית של מדינת ישראל, נפגש ראש הממשלה דוד בן גוריון עם ידידו ורעו הרב יהודה לייב הכהן פישמן מיימון, שר הדתות ומנהיג "המזרחי". הרב
אחד המאפיינים הבולטים של סיפור יציאת מצרים הוא ההַכָלָה, לא ההַדָרָה, של כל בני ישראל תחת כנפיה של עבודת ה'. לפי גישתו של פרעה, שהדיה
"בשכר נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים", אמרו חכמים (סוטה יא, ע"ב), וביקשו להוסיף על פשוטו של מקרא בתארם את מעשי גבורתן בשדות מצרים, הגם שבמקראות
