פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)בספר משלי מובא לימוד מרתק על אודות דרכי ההנהגה הנכונה לאדם שמבקש למצוא לעצמו נתיב בריא וחכם בחיים (משלי ו, ו-יא):
"לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ. עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ. מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן".
בפשטות, יתרונה של הנמלה הוא שהיא איננה זקוקה לגורם שלטוני שירדה בה ויוכיח אותה לדרך הטוב והישר, בדמות קצין, שוטר או מושל. הרחיב בזה גם המדרש דברים רבה ה, ב, עיינו שם. אולם, המלבי"ם על אתר מעניק לנו רוח אחרת בהבנת הדברים, וחושף סוד מסודות האנושות:
"כי בין בני אדם יתנהגו לפעמים במדה אחת, הגם שאינה מדה טובה מפני שכן ינהג ביניהם הקצין, שהוא האיש העומד בקציהם מפני חשיבותו, וכולם מתדמים לעשות כמעשיו […] אבל הנמלה לא תעשה זאת מפני אלה הטעמים".
הנה, מגלה לנו הרמב"ם, לפעמים דווקא האמונים על שלטון החוק, על דרך הישר, סוטים מדרך זו והולכים בדרך רמייה וכזב. לעתים אלה לאו דווקא ראשי מערכת אכיפת החוק אלא מנהיגים כלכליים מוצלחים במיוחד. במקרים חמורים כאלה רואה הציבור הרחב והנבער מדעת ולומד מדרכיהם, כחושב לעצמו שאם אנשים במעלה כזו הולכים בעקבות הבלים ושיבושים כנראה שאלה אינן הנהגות פסולות כל כך, ויש מקום ללמוד מהם.
פירוש נאה על דרך אחרת מעניק לנו הרב יאשיהו פינטו, החכם הקדמון, הרי"ף (בן המאה השש עשרה-שבע עשרה למניינם), הפרשן הדגול של העין יעקב, ליקוט אגדות חז"ל ע"י ר' יעקב אבן חביב, בן דור הגירוש. בספרו הנפלא "כסף צורף", ביאור על ספר משלי, מפרש הרי"ף פינטו כך:
"לך אל נמלה ללמוד ממנה דרך ארץ, שבורחת מהגזל ואינה עצלה לבקש פרנסתה, ועם כל זה לא תלמוד ממנה כל הדרכים שיש בה. לפי שהיא אוספת ומכנסת הרבה מכדי סיפוקה, ואינה מסתפקת בהכרחי לה כדי חייה […] ואם האדם ילמוד מהנמלה להיות רודף הון וממון ולא תשבע עינו – זו רעה חולה. לכך אמר 'ראה דרכיה' הטובים, שהיא בורחת מהגזל ויש לה זריזות, ותתחכם אתה בשכלך לעזוב את החמדה והרדיפה שיש לה".
חכם נוסף ממשפחה זו, ר' יוסף פינטו, המלוב"ן, בנו יקירו של ר' יעקב פינטו, חברו של ר' שלום בוזגלו, מחבר הביאור "מקדש מלך" על ספר הזוהר, ומחכמי מראקש שבמרוקו, ביאר צד נוסף בעשיית רווח שלא כדין, ובחכמת מקורותינו בתחום זה. דבריו נסמכים על הקירבה שבין שני הציוויים הא-להיים, "צדק צדק תרדוף", ו"ולא תקח שוחד" (דברים טז, יט-כ; הדברים מצויים בספר דרשותיו, כרך ג):
"צדק צדק וכו׳, דהכפל קאי על ׳ולא תקח שוחד׳, שאם לקח שוחד עתיד שיתבזה. דהיינו שאותו הדין עצמו שבא לפניו היום, יפטר שלא כדין בשביל שוחד. יום אחד יבוא לפניו בדקדוק דין כמותו ולא יתנו לו שוחד – ויחייב האדם, ואז תגלה רעתו בקהל, שידעו שהראשון נתן שוחד וזה לא נתן. וזה שאמר הכתוב ׳לא תקח שוחד׳ ואז ׳צדק צדק תרדוף׳, למעט אם קיבלת שוחד, תעשה צדק אחר עוול ותתבזה, וזה כוונת הכתוב ׳כי השוחד יעור עיני חכמים׳, שיסתמו עיניו עד שיעשה כך פעם אחרת ויתבזה".
דברים אלה מלמדים אותנו עד כמה יש לבנות אישיות של תלמיד חכם יציבה ואיתנה, מאוזנת ומחוייבת לכלל ישראל, ולא לאינטרסים זרים של הון וכח מופלגים. המחוייבות של בן התורה היא לתורת ישראל, לבורא עולם ולישראל שולחיו. כך פייטו על ר' מסעוד אבוחצירא, אביו של הבבא סאלי זיע"א, ומחשובי רבני מרוקו בדורו, כדמות של תלמיד חכם שלם:
"בוחצירא א-ל ברוך יראת חסיד צדיק. ישר רצה א-להים מעשיך בוחצירא. //
מה טוב מה נעים יקר גודלך. לשם יחוד היה מפעלך. מאד ישר חילך. יראת ה׳ על פניך בוחצירא. //
סוד היסוד גלית קיימת. כי לשלום אין קץ רדפת. שם השם ייחדת. והיה ש-די בצדיך. //
עיניך למטה בענוה. לבך למעלת בת אוה. להוד היה דוה. כל היום שמת לנגדך. //
ותקום בעוד ליל מתאונן. לנצח ישראל מתחנן. לרחל יחונן. צפית לישועתך. //
דוק וחוג אבניהם יסדת. צדיק יסוד עולם נקראת. בתורה בחרת. תפארת יעקב אביך. //
אריה גבור חזק בגבורה. כבשת כל יצר עבירה. מצות ה׳ ברה. שמרת לשם א-להיך. //
בגמילות חסדים גמלת. במאני תבירי עסקת. פנים טובים שמת. לכל באים אל תוך ביתך. //
ידיד י-ה קנית עולם הבא. בבינת מעשה מרכבה זאת אות לך לטובה. אמרת לחכמה אחותך. //
חכמתך גלית בטוהר. נפלאות עשית בזוהר. האר״י בנהר. נטה לך בתוך חלומך . //
צדיק חד בדרא ראינו. מודים דרבנן שמענו. בני ציון ענו. כתר זה ראוי למלוכה. //
יום עלה ברצונו לעלות. לירושלים עיר תהלות. עשה לו מסילות. מה ידידות משכנותיך. //
רצון יוצרו יעל ניצוצות. לפניו מרוצות לעלות. לראות זיו כבוד מלכותיך. // […]
קבל רנת בנך השואל. כעני לקראת כל ישראל. עיני לחסד א-ל. ברכות טובך ותפלתיך. רצה א-להים מעשיך. בוחצירא. //"
(משפטים תשעד)
