כל המאמרים במדור ויקרא

ספר 'ויקרא' מתחיל עם פירוט של עבודת הקורבנות. מתוך קורבנות אלו, אשר חלקן שייכות ליחיד וחלקן שייכות לעם כולו, בלט לי קורבן מעניין ומיוחד: "וְאִם

בדור האחרון נולדה קבוצה לא מבוטלת של "צעירים דתיים לשעבר" – דתל"שים, כך הם מכנים את עצמם, תופעה חדשה ומוכרת. אוכלוסייה זו לא שינתה את

ישראלים רבים מאמינים כי הדרך להימנע מטבח נוסף ולנצח במלחמה, עוברת דרך היפרדות מהקונספציה הישנה. על מדינת ישראל להיפרד מהתפיסה של דמוקרטיה ליברלית-פרוגרסיבית ולבנות את

הציווי למחות את זכר עמלק מבטיח שזכר עמלק לעולם לא יימחה, שהרי בכל שנה ויותר מכל עם אחר, הוא מוזכר. פרדוקס זה נמצא במהות מצוות

חג הפורים שנחגג השנה בצילן של המלחמה ושל השנה מרובת המחלוקות שקדמה לה, מקבל תובנות נוספות. בתוך האירועים הדרמטיים הרודפים זה את זה במגילת אסתר,

שאלה: האם חיילים שעסוקים בפעילות מבצעית שמתחילה עוד לפני עלות השחר ומסתיימת בשבת אחר הצהריים יוכלו לקרוא את פרשת "זכור" בזמן אחר במהלך השבת? תשובה:

אנטישמיות ושנאת ישראל היא תופעה ייחודית. אין לה אח ורע ביחס בין העמים. היא אינה דומה לתופעת "שנאת האחר" והזר. זוהי משטמה מהותית נגד העם

בפתיחת ספר ויקרא בפרק העוסק בקרבן עולה נכתב: "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'". בפרק הבא, העוסק בקרבן מנחה, חל שינוי קטן בניסוח: "וְנֶפֶשׁ כִּי

לדעת רבים מהפוסקים הספרדים רק בפסח על המצה מברכים המוציא, ואילו בשאר ימות השנה ברכתה מזונות בעקבות הפרשה הדנה בענייני המנחות, קלייתן, אפייתן ואופן הכנתן,