כל המאמרים במדור מנוחת נדבה

פרשה זו נקראת לקראת חודש שבט, שכל עניינו הוא תיקון האכילה, כפי שמצאנו בספר יצירה על חודש זה: "המליך אות צ' בלעיטה". נברר שני מיני

בתחילת הפרשה משה מצטווה בשלושה ציוויים – לקחת מבני ישראל שמן להדלקת המנורה, להקריב אליו את אהרן ובניו ולהכין את בגדי הקודש, ולדבר עם חכמי

בפרשתנו מתוארת צעקתם של החלשים ושמיעתה באזני ה' בשתי פרשיות סמוכות ודומות זו לזו. הראשונה עוסקת בגר, באלמנה וביתום – "אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי

המדרש מגלה שבקריעת ים סוף מלאכי השרת תמהו מה ההבדל בין העמים, שבזכותו ניצל עם ישראל בעוד המצרים טבעו. בעל ה'כלי יקר' (שמות יד כב)

בסיפור הרקע של מעמד הר סיני התורה (שמות יט, א-ב) מתארת: 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים

בעולם הסוד, כמו בשאר חלקי התורה, גלות מצרים והיציאה ממנה תופשת מקום נרחב. לפי תורת הקבלה, מטרת הגלות הייתה איסוף של ניצוצות קדושה שהתפזרו במקומות

הגמרא [תענית ה ב – ו א] מספרת: "רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: לימא מר מילתא! אמר

אחד האירועים הדרמטיים ביותר בחיי האבות הוא המפגש בין עשו השב מן השדה לבין יעקב המבשל את נזיד העדשים. בקריאה ראשונה נראה, כי מדובר באירוע

הגמרא [תענית ה ב – ו א] מספרת: "רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: לימא מר מילתא! אמר

במפגש כל כך טעון של יעקב ועשו כל מילה ומעשה הם מלאי משמעות. לכן, חשוב לדקדק במילים בהן התורה בוחרת לתארו. ההתבוננות הזו מראה כי