ממרה לתמרים

המדרש מגלה שבקריעת ים סוף מלאכי השרת תמהו מה ההבדל בין העמים, שבזכותו ניצל עם ישראל בעוד המצרים טבעו. בעל ה'כלי יקר' (שמות יד כב) מבאר שהקטרוג נוצר כאשר ישראל התחילו ללכת בתוך ים סוף. "נאמר והמים להם חומה מלא בוי"ו, ובסמוך נאמר חמה חסר בלא וי"ו… שהוא לשון אף וחימה לפי שהיו ישראל נתונים בדין אם להנצל או אם להטבע עם המצרים… שבבואם לים, היינו בכניסתם היו צדיקים גמורים לכך נאמר אצלם חומה מלא, אמנם כאשר הלכו על שפתו השני ממרים היו עם ה'".
באותן שעות מועטות עם ישראל מתחיל לראות את הכסף והזהב שנופל בחלקו כשלל גדול. גם ביציאה מן הים, העם לא מוכן להמשיך במסע אל הר סיני ומתעכב באיסוף ביזת הים. דבר זה מעורר קטרוג גדול על העם גם אצל מלאכי השרת וגם אצל משה רבנו המתנהג כלפיהם בתקיפות. "לפי שלא רצו לפרוש מן ביזת הים והיה משה מתירא פן ריבוי העושר יביאם לידי חטא… על כן הסיעם בעל כרחם. ועוד חשב משה שריבוי העושר יהיה סיבה לשלא יהיו ראוין לקבל התורה, כי התורה והעושר בורחים זה מזה והם כצרות זו לזו…" (כלי יקר שמות טו כב).
בימים הבאים, העם יתחנך למידות טובות ויוכשר לקבל את התורה כראוי. "והיו צריכין עוד לילך במדבר בארץ לא זרועה לקנות שמה מדת ההסתפקות…, ולא ניתנה התורה כי אם לאוכלי המן, כי מירידת המן למדו דרך ההסתפקות אשר מקבלי התורה צריכין לזה" (כלי יקר שמות יג יז). זהו תהליך של חזרה בתשובה וגמילה מהמרדף אחר הממון באמצעות קיצוניות לצד השני. מעם שעסוק בצבירת רכוש – לעם שאוסף את הלחם היומי שלו ללא יכולת לאגור למחר. "מי שיש לו הרבה יותר מכדי צורכו, גם הוא אינו פנוי לעסוק בתורה… וגם ממונע זה היו ניצולים במן זה, כי לא ירד כי אם ארוחת איש דבר יום ביומו…" (כלי יקר שמות טז ד). וכך גם בהגעה למי המרה, "שעל ידי שהיו עסוקים בביזה ולא מיהרו לילך אל המדבר מקום קבלת התורה על כן נענשו שלא מצאו סתם מים… והם היו עסוקים בביזת הים ולא אמרו נלכה ונרוצה לקבל התורה…" (כלי יקר שמות טו כב).
לאחר הסיגופים במן ובמי מרה, הגיע הזמן להרגיל את עם ישראל לעוצמה כלכלית. לשם כך, הקב"ה מביא אותם למקום מיוחד – "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם" (שמות טו כז). לאחר הסגפנות עם ישראל מסוגל להכיל שפע כלכלי – "אשר זהו דרכה של תורה להסתפק בצמצום, אבל זה אינו אלא בתחלת בואו לכח התורה… אבל אחר שזכה והשיג מעלת התורה זוכה להתפרנס בריוח ובדברים המרחיבים דעת… כמו שניתן להם במרה מדת הצמצום והסתפקות, כך ניתן להם אחר שעסקו בתורה באילם שתים עשרה עינות מים והוא בריווח גדול" (העמק דבר שמות טו כז).
באילמה העם מנהל מערכת יחסים הרמונית עם המים והשפע, בזכות התובנות שלמד בתקופת הסיגופים. "ומה ת"ל 'ויחנו שם על המים'? מלמד שהיו עוסקים בדברי תורה שנתנו להם במרה" (מכילתא דר"י בשלח א). התהליך העמוק שהעם עובר הושלם, מעם של עבדים המסתנוור מרכוש ועושר, דרך ציבור מסתגף המסתפק במועט ועד לעם שמשתמש בעוצמתו הכלכלית למטרות נעלות. "כל זאת הראה הקב"ה לישראל בתחלת צמיחת האומה והליכות עולם להם, ומזה ישכילו לדור דור" (העמק דבר שם).
(בשלח תשעט)